האוטוגרפרס הוא מיזם תיעוד בינלאומי המפגיש בין אומנים לבין עדים למאורעות היסטוריים. התערוכה הנודדת משקפת את ההיסטוריה דרך עיניהם של האנשים שחוו אותה באמצעות אומנים מוכשרים שתיעדו אותם. בכך היא מחברת בין הדורות, הקהילות והתרבויות השונות. התרגשנו מאד כשהמיזם הגיע לראשונה לטירת כרמל, מקום עם היסטוריה של 1700 שנה
ואשר בזיכרון הקולקטיבי שלנו היה שער כניסה עם קום המדינה לעולים רבים שעלו לארץ ישראל. לשער ההוא קראו: ״מעברה״ כור היתוך של אנשים חולמים שהגיעו לארץ ישראל אחרי נדודים רבים בגולה. שתי מעברות היו שם: מעברת טירה צפונית ומעברת טירה דרומית. משתי מעברות שבהם שוכנו העולים בימי ראשית המדינה באוהלים רעועים, במעברות שנבנו טלאי על טלאי, הפך היישוב לעיר משגשגת, שדומה שנמצאת מאז בתנופת בנייה מתמדת.

במהלך התיעוד שמענו לא אחת מן המתועדים על דרכם בארץ ישראל שהחלה במעברה, עת הגיעו חסרי כל. אף כי בשנים הראשונות חיו בתנאים של קור ומחסור, בזיכרונם נצורים באהבה הקולות והאנשים, החברה ורוח התקווה שהייתה משותפת לכל העולים דאז. בצד הקשיים, הם זוכרים בערגה את האחווה ושותפות הגורל שחיברה בין כולם, ללא קשר לארצות המוצא שלהם. הם מספרים על ילדות ונערות בשכונה בה היה נשמע בליל של שפות ועם זאת, רב המשותף היה על המפריד, ומי שהיה לו יותר מאחרים, חלק זאת עם הזולת: "חלקנו סירים של אוכל ושיחקנו בחצרות כדורגל כי זה מה שהיה לעשות", סיפרו. כשהסתובבנו בעיר גילינו שהקסם של אז, לא התפוגג עד היום ולו גם בזכות אותם מייסדים שעד היום גרים ביישוב ותורמים לו כל אחד בדרכו שלו, בצניעות. הקסם של טירת כרמל נוצר בזכות התושבים או במילותיו של אחד המתועדים, פריד אברהם: "העיר כבר אינה ה"כפר" שהייתה, אבל הזיכרונות קיימים אצל הוותיקים. המשפחתיות נשארה, וכנראה תישאר עוד הרבה זמן"' גילינו זאת גם כשביקרנו בנמל תעופה חיפה, שאותו פיתח וניהל עד לפני מספר שנים אחד המתועדים, יוסי גלסברג, ופגשנו שם כמה מעובדי נמל התעופה שאמרו: " להיות מטירת כרמל זו סיבה לגאווה. אנחנו משפחה".

 

מיזם האוטוגרפרס מהווה נדבך נוסף בקשר המשפחתי המיוחד של המקום, מכיוון שהוא מחזיר את המפגש הבלתי אמצעי, ״פנים אל פנים״, אל הווי הקהילה ומהווה מצע לשיחה מעמיקה בין שכנים, תושבים ואורחים מזדמנים. התוצר של המסע התיעודי שלנו בטירת כרמל הוא שיר הלל לתקופת ״המעברות״ שהתגלתה כתקופה קסומה בה יצרו יש מאין, הסתפקו במועט, חלמו בגדול והיו מאושרים. הצילומים היפיפיים שבספר זה מנציחים את אותם רגעים חולפים של אנשים המעוררים בנו השראה בכוח הרצון שלהם, החזון ותרומתם האישית, כל אחד בדרכו לרווחת החברה ולבניינה.

אני מודה למתועדים ששיתפו אתנו ברגעים מההיסטוריה הפרטית שלהם, לצלמים ולכותבים המוכשרים שיצאו אתנו למסע התיעודי ויצרו תוצרים מרהיבים. תודות רבות לעיריית טירת כרמל שאימצה את המיזם לחיקה, למחלקה לשירותים חברתיים שסייעה בהובלתו, ולמפעל הפיס שסייע במימונו.

 

בברכה,
קרן-אור רוזנבאום
מייסדת האוטוגרפרס