"כדורגל זה החיים"

פגישתי עם יצחק סבח התחילה באווירה רשמית, מרוחקת משהו. הוא ישב מולי בכורסת יחיד, כשלימינו שולחן קטן עם כוס קפה שחור . על השולחן מונחות תמונות שלו ושל קבוצת הכדורגל של טירת כרמל מלפני 50-60 שנה. אני מתיישב על הספה שלידו ופותח בשיחה. תוך פחות מחצי דקה משהו בן נפתח. הוא עובר לשבת לידי על הספה, שם את ידו על כתפי וצוחק איתי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. "כדורגל זה החיים", הוא מסביר לי. הוא מספר על הפועל טירת כרמל עם עיניים נוצצות והרבה געגועים. יש לו אינסוף סיפורים על כדורגל, אך על עצמו הוא כמעט ולא מדבר. כשיצאנו לצילומים ראיתי איך ברחוב כולם מכירים את סבח. באים לדבר איתו, לצחוק, לחבק, לשאול ולהתעניין. והוא, בזרימה עם כולם. איש של אנשים.
בשנת 1950 כשסבח היה בן 8, הוא עלה לארץ מעירק ביחד עם הוריו ועוד 6 אחים, הישר למחנה עולים "שער העלייה". שם גרו במשך שש שנים עד שבשנת 1956 עברו לשכונת ג'סי כהן בטירת כרמל. במחנה עולים סבח היה משחק כדורגל כל יום כי "זה מה שהיה. לא היה משהו אחר".
מזכיר ההסתדרות של היישוב באותו זמן, אברהם שיטרית, היה מסתובב בשכונות ובמעברות ומחפש נערים ששיחקו כדורגל כדי לארגן קבוצת נוער ל"הפועל טירת כרמל". הוא קלט את סבח וחבריו והציע להם להצטרף לקבוצה. ב-1955 סבח התחיל לשחק במדי "הפועל טירת כרמל" קבוצת הנוער, בתפקיד חלוץ. מאוחר יותר עבר לבוגרים ובמשך כ- 30 שנה שיחק בקבוצה. במקביל היה עצמאי ובעל בתי קפה, סנוקר ומזנון בקולנוע. "בבוקר עובדים, בערב מתאמנים. אז לא היה כסף בכדורגל. שיחקנו כי אהבנו לשחק, הפועל טירת כרמל הייתה כמו משפחה גדולה". סמדי, אשתו, שומעת את זה ובאה לספר איך כל הקבוצה הייתה מגיעה אליהם לארוחות שישי. והיא, באהבה גדולה, הייתה מארחת את כולם, מבשלת ומכבסת להם את המדים.
ב- 1986 סבח קיבל עליו את ניהול הקבוצה ושם לעצמו מטרה: לעלות את הקבוצה לליגה ארצית. סבח הצליח לגייס כספים, הוציא את הקבוצה למחנות אימון באירופה, גייס כמאמן את אלי גוטמן (אז, מורה לספורט בתיכון "שיפמן" בטירת כרמל), והביא שחקנים מליגות גבוהות כמו מנשה מזרחי, שהיה מלך השערים של מכבי חיפה. ב-1989 אחרי שגייס את יצחק ויסוקר, השוער המיתולוגי, כדי שיאמן את הקבוצה במקום אלי גוטמן, "הפועל טירת כרמל" עלתה לליגה ארצית.
אחרי הצילומים סבח ערך לי סיור בטירת כרמל. פגשנו את אברהם בבא שהיה שחקן ואח"כ החליף את סבח בהנהלת הקבוצה, ואת ג'ורג' כהן שהיה קפטן ומאמן הקבוצה ואח"כ מאמן כדורגל במתנ"ס. הם מעלים זיכרונות, מתרגשים ובעיקר צוחקים. כולם אומרים ש"כדורגל, זה אהבה, זה מה שהחזיק אותנו". סבח, איש של אנשים, שחקן כדורגל ושחקן של החיים, עשה את כל הדרך מעירק למעברות ולשכונות, לכדורגל, להנהלת "הפועל טירת כרמל" ולעסקים, והכל בשבילו זה משחק, כי "כדורגל זה החיים" . ב-1996, אחרי כמעט 40 שנה ב"הפועל טירת כרמל" סבח פרש והמשיך לנהל את השווארמה שלו. היום הבנים שלו מפעילים את המסעדה. היום המשפחה של יצחק וסמדי מונה 4 ילדים, 9 נכדים ונינה, ויש לו את השווארמה הכי טובה בארץ, ואני לא מגזים.