השומר של אייכמן

"כשוטר אני שמרתי על הקצין הנאצי, אדולף אייכמן, מתחילת החקירות ועד סוף המשפט", כך סיפר לי נעים בנו במהלך שיחתנו. מדובר בגילוי עבורי, שכן את נעים אני מכירה שנים, כאביו של בעלי וסבא לילדיי. "אהבתי לשרת את הציבור כשוטר ולשמור על החוק", הוא מספר בעודו מעלה זיכרונות. ב-1959 עבד במשטרת חיפה בבית המעצר קישון, וב-1960 גויס עם שוטרים נוספים לשמור על קצין הנאצי אדולף אייכמן, שהיה עצור בחיפה כשנה. כשהתחיל המשפט בבנייני האומה בירושלים, המשיך במשימת השמירה עד תום המשפט בסוף 1961, כשהוא יוצא הביתה פעם בשבועיים. "באותה עת חיפשו שוטרים שאינם ניצולי שואה למשימה", הוא מספר. עם זאת, נעים חווה בחייו אנטישמיות ולכן הבין את גודל האחריות.

נעים נולד ב-1928, בעיר בצרה שבעירק, כבן שלישי להוריו מבין 5 ילדים. ב-1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הייתה בעירק הפיכת חצר ועל השלטון השתלטה קבוצה קיצונית שמזוהה עם הנאצים. בתקופה זו אירע פוגרום, הידוע בשם "פארהוד", בו סבלו היהודים, ובהם נעים ומשפחתו מאלימות ובזיזת בתיהם ועסקיהם. בעירק נעים למד בבית ספר יהודי ומשפחתו שמרה על אורח חיים מסורתי. הוא למד שנתיים בתיכון לפני שגויס לצבא העירקי, בו שירת 3 חודשים במקום שנתיים, בתמורה ל"דמי פידיון" בסך 50 דינר ששילם כתשלום שהיה נהוג, לקיצור זמן השירות. ב-1950, כשנפתחה האפשרות, עלו נעים ומשפחתו לישראל, בטיסה חוקית ישירה מבגדד ללוד, כשכל אחד נושא עמו מטען אישי של 50 ק"ג. שאר רכושם הוחרם על ידי השלטונות. בעת קליטת המשפחה חלה טעות משעשעת בכתיבת שם המשפחה – לחלק ממשפחת נעים ניתן השם "בנו" ולחלק השם "בינו", תלוי באיכות השמיעה של הפקיד המטפל בסוכנות. עד היום לחלק מבני המשפחה אין שם תואם.

כמה ימים לאחר קליטתם במעברת האוהלים בשער העלייה, גויס נעים לצבא הישראלי ושירת שנתיים וחצי בגולני. בינתיים המשפחה עברה להתגורר במעברה ד' בטירת כרמל. רצה הגורל ולשכנים הייתה בת, צהלה, אשר נעים התאהב בה. הם נישאו ב-1952, כשהוא חייל בשירות סדיר, ועברו לגור בחצי בדון (צריף מבד ברזנט) במעברה. שם נולד בנם הבכור, אורי. במעברה נוצר קיבוץ גלויות של עולים ממדינות ערב וגם מאירופה, וניסיונות התקשורת, למי שלא ידע עברית, יצרו מצבים משעשעים, "רוב התקשורת נעשתה בשפת הסימנים" מספר. החיים במעברה היו קשים והייתה זו תקופת הצנע. לכל משפחה היה פנקס עם תלושי מזון בהקצבה למוצרים בסיסיים, ובשר היו אוכלים לעיתים נדירות. בני העדה העירקית כמו נעים, שאהבו מאד לשתות תה, היו עושים "החלפות" עם התלושים כדי לקבל מנה מוגדלת של עלי תה. 3 שנים חיו במעברה עד שנבנתה שכונת ג'סי כהן. "ב-1955 עברנו לבית הזה. כאן נולדו ילדיי ופה נשארנו עד היום. אני קשור לבית הזה בנפשי", מספר.

ב-1957 התגייס נעים למשטרת משמר הגבול ומשם עבר בין תחנות. לאחר מלחמת ששת הימים, עבר לעבוד במשטרת קלקיליה, שתחת טיפולה היו גם שכם וטול כרם. רוב הזמן היה בשטחים כרכז מודיעין לאיתור מחבלים, והיה מגיע הביתה אחת לשבועיים. על רבות מפעולותיו שם לא ניתן לספר עד היום. בתום 30 שנים יצא לגמלאות. נעים, כשמו כן הוא – אדם נעים הליכות, אוטודידקט שניחן בזיכרון פנומנלי. עד היום בכל חג הוא מדקלם בעל פה את סידור ותפילות החגים וגם את ספר התנ"ך הוא יודע בעל פה. הוא נאלץ ללמוד זאת שכן עם השנים הלך והתעוור. גם בגילו המופלג הוא מקפיד לשמור על בריאות הנפש והגוף, מתעדכן בנעשה בעולם ובישראל, אוהב כדורגל ועושה ספורט כל היום באדיקות. זכיתי בחם נפלא.