הספרית של פולה בן גוריון

"אני אוהבת מאוד את טירת כרמל, פה גדלתי ולכן הסכמתי להשתתף, אף כי להצטלם אני לא אוהבת", הודיעה לנו נורית גלמידי. "טירת כרמל זה הבית", היא מדגישה. נורית היא דמות מוכרת בעיר בזכות המספרה שהייתה בבעלותה והיוותה מקום אליו עלו לרגל נשים מכל האזור. גם היום כשהיא נושקת לגיל 80, היא זוהרת מתמיד עם תספורת מסוגננת.

תחילת סיפורה של נורית, בת יוסף וחנה ז"ל, בבוקרשט שברומניה, שם נולדה ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. אביה נשלח למחנה עבודה והאם גידלה אותה יחד עם אחיה, דודה של נורית. בסוף המלחמה אביה השתחרר מהמחנה וחזר להתגורר עם משפחתו עד שנת 1950, השנה בה עלו לישראל בספינה. המשפחה התגוררה במעברת אוהלים ב"שער העלייה" ותקופה קצרה לאחר מכן עברו להתגורר במעברת טירת כרמל, בצריפים עשויים מבד ברזנט. הייתה זו תקופת הצנע וכל האוכל חולק בקצבאות. נורית מספרת שמדי פעם, אחד השכנים היה מכין פיתות על פתיליה ובתו הייתה אוספת רבעי ירקות מילדי השכנים, מכינה מהם סלט וכולם היו יושבים לאכול יחד. "המבנה בו גרנו היה רעוע עד כדי כך שבליל חורף סוער הוא עף ממקומו ונשארנו לשבת בקור כל הלילה, עד שאבי חזר בבוקר מהעבודה והקים אותו מחדש", היא מספרת. ב-1955 כשסיימו לבנות את שכונת ג'סי כהן, המשפחה עברה לגור בבית יציב.

נורית למדה בבית הספר היסודי שהיה במעברה. היא זוכרת שכשנולד אחיה, לא היה לאמה, שיצאה לעבוד מחוץ לבית, היכן לשים את התינוק. לכן, נורית בת ה-9 נאלצה לקחה אותו איתה לבית הספר. בעת הצורך, המורה הייתה מחליפה לאחיה את החיתול ונורית הייתה מאכילה אותו. כל זאת בזמן הלימודים. ה"סידור" נמשך עד שמלאו לאח 3 שנים והוא נשלח לגן ילדים. "אלו היו זמנים אחרים, כשהיה צריך לעזור אחד לשני, היה על מי לסמוך", היא מספרת.

את מקצוע הספרות בחרה בזכות בת דודה שעבדה כספרית ראשית במספרה בחיפה, שאמרה לה שיש פרנסה במקצוע. נורית השתכנעה ולמדה ספרות בכמה בתי ספר. את הסטאז' עשתה בסלון אמבר שבכרמל ומשם עברה לעבוד במספרה באחוזה, בחיפה. במקביל, כשהייתה בת 16, במהלך לימודי הספרות, שכנעה את ספר הגברים שהיה בכפר הישן להעסיק אותה אצלו כספרית נשים. הפרסום על הספרית החדשה הצעירה עבר מפה לאוזן ולקוחות רבות הגיעו להסתפר אצלה.
בעבודתה במספרה טיפלה בנשים מפורסמות מאותה תקופה כמו רבקה אהרונסון (אחותה של שרה גיבורת נילי), פולה - אשתו של בן גוריון ועוד. לאחר כ – 20 שנים, פתחה נורית, יחד עם שותפה, מספרה בטירת כרמל, אולם לאחר כשנה המספרה נסגרה ונורית החליטה להכשיר את בעלה אבי להיות ספר. לאחר שלמד ספרות, הם פתחו בשנת 1979 מספרה משותפת, בתחילה בכפר הישן ואחרי שנים ספורות עברו למרכז המסחרי של העירייה. המספרה פעלה במרכז עד שנת 2016 ונקראה "מספרת צמרת". יחד יצאו להשתלמויות רבות בפריס, לונדון וברלין, "עשינו השתלמות אצל איבון דה-בושמה בפריז ואצל אלכסנדר הגדול – שבתצוגות שלו היה עושה בגדים משיער". כזוג הם שמרו על האהבה ועל העסק המשותף. "צריך להיות חברים ולהאמין אחד בשני, ככה חוגגים קרוב ל- 60 שנה" היא מסבירה.