מייסדת וועד העובדים

זיוה סיסו עלתה מעירק ב- 1950 כשהייתה בת 9 בלבד, הבת השמינית מתוך תשעה אחים. תחילה הגיעו לשער העלייה בחיפה, ומשם הועברו לאוהלים של מעברת טירת כרמל. שם כמו כל העולים של אותה תקופה הם העבירו חורפים קשים בקור ובתנאים קשים.

כל חייה ניסתה לשלב בין התקדמותה האישית לבין הצורך לפרנס ולסייע בכלכלת הבית. היא התחילה את לימודיה בבית ספר יסודי ממלכתי דתי "לקליטה נפלאה", ומשם עברה לבית ספר מזרחי לבנות שהיה ממוקם מחוץ לישוב. בהמשך עברה ללמוד בבית ספר תיכון ערב כדי שתוכל לעבוד בבקרים, ומשכר עבודתה הצליחה לממן את שכר הלימוד ועלות הנסיעות. היא סיימה את לימודיה בגימנסיה "אבן פינה" במקביל לעבודתה כמזכירה בבית ספר דתי בטירה דרומית. בימים ההם הישוב היה מחולק למחוז צפון ולמחוז דרום.

בשנת 1961 כשהייתה בת 19, וזמן קצר לאחר שסיימה את התיכון התחתנה עם יעקב בעלה. "היינו תפרנים ועם חובות, אבל אהבנו מאד זה את זו ורצינו להתחתן", היא מספרת. באותה תקופה היא כבר הייתה מוכרת כמי שמדריכה ילדים בקייטנות ומסייעת לתלמידים, וראש מועצת טירת כרמל, עזרא לניאדו, אהב אותה בשל פעילותה. כשסיפרה לו שהיא לפני חתונה ואין להם בית, ענה לה: "אם תביאי שישה זוגות צעירים שעומדים להתחתן, אני אארגן דירות לכולכם בכניסה נפרדת בבלוק דירות". זיוה נענתה לאתגר, וכך היה. הם עברו לבלוק אחד, כניסה ראשונה בשכונת ויצמן. שם נולדה להם שלושה ילדים, וכאשר המשפחה עמדה להתרחב בילד נוסף, הם עברו לשכונת דקר.

תפנית בחייה התרחשה לאחר שהחלה לעבוד כמחליפה של אחראית מועדונית שיצאה לחופשת לידה ממנה לא חזרה. כך זיוה נשארה בתפקיד 30 שנה. בתקופה זו הייתה זו זיוה שייסדה את ועד העובדים בעיריית טירת כרמל, ונבחרה ליו"ר ועד העובדים. העובדה כי הייתה זו אישה שעמדה מאחורי התארגנות זו, אינה דבר של מה ובכך וזיוה, שהייתה אהובה על כולם, כיהה במשך עשור כיהנה בתפקיד זה במקביל להיות קב"סית. "היה קשה לדאוג לרווחתם של כ-300 עובדים, אבל כולם הרגישו שיש מישהו שדואג להם. היה זה תפקיד משמעותי עבורי".

זיוה נהנתה מאוד מתפקידה ופרשה לגמלאות בגיל 67 במקום בגיל 62 כנהוג. במסגרת עבודתה סייעה לילדים ומשפחות במצוקה. עד היום, כאשר פוגשים אותה אותם ילדים שהיא סייעה להם, הם ניגשים אליה, מודים לה ומחבקים אותה באהבה והערכה. כיום היא נהנית לבשל לנכדיה וילדיה, כולם גרים בטירת כרמל ומבקרים אותה מדי יום ביומו, "הבית מלא חיים", היא מספרת בחיוך.