Heroes of World War II in the Jezreel Valley

אודות

7 באוקטובר 2023 ייחרט לעד כאחד הימים הקשים בתולדות מדינת ישראל. עבור מטולה, היה זה גם הרגע שבו השתנו החיים כפי שהכרנו אותם.
במשך שנים חיו תושבי מטולה בחזית, כשהם מנסים לשמור על שגרת חיים לצד איומים ביטחוניים מתמשכים. אך הפעם היה זה אחרת. הפעם היה זה פינוי מהבית, עקירה מהשגרה המוכרת וניסיון לשמור על קהילה מלוכדת בתנאים כמעט בלתי אפשריים.
כשהתחלנו את הפרויקט, לרבים מהמשתתפים היה קשה למצוא את המילים. בתוך מציאות של מלחמה, פינוי וניסיון מתמשך לייצר שגרה, הם התבקשו לפתע לעצור ולתאר את מה שעברו. לתת מילים לחוויות קשות, לזיכרונות, לרגשות ולתחושות שליוו אותם לאורך התקופה. מטבענו, ובמיוחד בתקופות משבר, אנחנו נוטים להמשיך קדימה. להתרכז במשימה הבאה ובמה שצריך לעשות עכשיו. במסגרת הפרויקט הזה ביקשנו לעצור לרגע. לנשום. להתבונן.
התיעוד שנוצר כאן אינו תיעוד של מהלכי קרב או של אירועי המלחמה. זהו תיעוד אנושי לא רק של לוחמים בחזית או של משפחות שחוו אובדן, אלא גם של אנשים שחייהם השתנו מן הקצה אל הקצה ובכל זאת בחרו לפעול. לחבר, לאחד, ליזום, ליצור, להתנדב ולעשות. אנשים שניסו, גם ברגעים הקשים ביותר, להיאחז בטוב. זו גם ייחודה של תערוכת "תקומה מטולה".
האנשים הללו והסיפורים שלהם ראויים להישמר ולהישמע. גם אם החיים ימשיכו במסלולם והשגרה תשוב ותתפוס את מקומה, התקופה הזאת עיצבה וממשיכה לעצב את מי שאנחנו.
אנו מבקשים להודות לכל המשתתפים ששיתפו בכנות, באומץ ובלב פתוח וסייעו לתעד תקופה שטרם הסתיימה. תודה לראש ראש מועצת מטולה- דוד אזולאי, למנהל המתנ"ס - רמי רבינוביץ, ולמפעל הפיס על התמיכה שאפשרה את קיומו.
תקוותנו היא שהתערוכה הזו תהיה תזכורת לכך שגם ברגעים הקשים ביותר, בכוחם של אנשים וקהילות למצוא משמעות, להיאחז בתקווה ולהמשיך קדימה.

תושבות ותושבים יקרים,
עשרים וחמש שנות שירות צבאי לימדו אותי דבר אחד מעל לכל: אנשים נחשפים במשבר. לא רק מה שהם עושים — אלא מי הם.
מטולה חיה את החזית. לא כסיסמה, אלא כמציאות יומיומית שתושביה מכירים מקרוב יותר מרוב הישראלים. כשבאה הפקודה לפנות, לא הייתי צריך לדאוג אם הקהילה שלנו תעמוד בזה. ידעתי שכן. ראיתי אנשים שלמדו לחיות עם איום ביטחוני אמיתי — ומהם ידעתי שהם לא ישברו.
ומה שראיתי בחודשים שאחרי אישר לי את מה שחשתי: תושבים שגם מרחוק מביתם לא הרפו מהקהילה. שמצאו דרך לתמוך, לחבר, ולפעול. לא מתוך הכרח — מתוך זהות. מתוך אהבה עמוקה למקום, לשורשים, לבית שבחרו. הם שמרו על הלהבה דולקת גם כשהיו רחוקים ממנה, ובכך הוכיחו שמטולה היא לא רק מקום — היא דרך חיים.
תערוכת "תקומה" מתעדת את הסיפור הזה. לא את הנתונים של המלחמה, אלא את האנשים שבתוכה — את הבחירות הקטנות והגדולות שעשו, את הרגעים שבהם בחרו להיאחז בתקווה. אני גאה שהם תושבי מטולה, וגאה שסיפורם נשמר.
תודה מכל הלב לכל תושב ותושבת שפתחו את ליבם ושיתפו בכנות ובאומץ. תודה למיזם The Autographers שיצרו מרחב שבו הסיפורים הללו יכלו להיאמר, ולרמי רבינוביץ ולמתנ"ס על השותפות האמיתית שאפשרה את הפרויקט הזה לקרות. ותודה למפעל הפיס על התמיכה שהפכה את כל זה למציאות.
אנחנו עדיין נמצאים בתקופה של חוסר וודאות, אך אם יש דבר שאין לי ספק בו הוא שמטולה תחזור לחיות. אני מאמין בזה, ואני מאמין בכם.