top of page

אורה עציון

1.png

"חודשים ארוכים מחוץ לבית, בלי פרטיות ועם עתיד לוט בערפל – אבל דווקא בתוך הארעיות של חדר המלון, הצלחנו לשמור על השכנות, הערבות ההדדית והזהות המשותפת. הצצה למציאות החיים בפינוי"

נולדתי בקיבוץ בית העמק בשנת 1955 להורים שעלו מאנגליה מתוך אמונה ציונית עמוקה. בהמשך הוריי עזבו את הקיבוץ ועברו לנתניה שם גדלתי. בצבא הייתי בגרעין נח"ל למעיין ברוך, שם הכרתי את מאיר. אחרי השחרור מהצבא יצאנו לכמה שנים של טיול מסביב לעולם.ביוני 1981 שבנו לגליל, התחתנו והקמנו את ביתנו במטולה. כאן גידלנו את שלושת ילדינו ומאז מטולה זה הבית שלנו. במשך שנים עסקתי בהפקות אירועים, ניהול מרכזי תרבות ואמנות הטקסטיל, לצד עבודתי במתנ"ס כרכזת אזרחים בוגרים.

בשבעה באוקטובר הייתי בבית. פתחתי את הטלוויזיה כדי לראות את תחזית מזג האוויר, ובתוך רגע הכול השתנה. המראות והדיווחים מילאו אותנו בפחד ובחוסר ודאות. כבר ב־8 באוקטובר עזבתי את מטולה במחשבה שתוך כמה ימים חוזרים הביתה. לאחר כמה ימים פונו התושבים לבתי מלון. קהילת האזרחים הבוגרים פונו למלון סופיה בטבריה. אני הצטרפתי לאחר 3 שבועות. כמי ששימשה רכזת מועדון תרבות ופנאי בשיגרה היה לי טבעי וברור שאני ממשיכה בעשייה הקהילתית.

בהתחלה כולם היו בהלם, והצורך היה בעיקר במעטפת, בחיבוק ובתחושת יחד. התחלתי לרכז את פעילות התרבות במלון, ובמשך חודשים ארוכים ניסינו ליצור עבור המפונים שגרה, מפגשים ורגעים של נשימה בתוך המציאות המורכבת.

הגיעו מתנדבים מכל הארץ ומהעולם, בהיקפים שלא הכרתי. גופים רבים נרתמו לעזור, והמועצה תמכה בכל מה שנדרש כדי להמשיך לקיים פעילות חברתית ותרבותית עבור הקהילה. לאט־לאט אנשים התאקלמו, נוצרו חברויות חדשות, וגם מי שהיה בודד מצא סביבו אנשים שדואגים לו. למרות הקשיים הייתה אווירה טובה מאוד של תמיכה הדדית ושותפות. אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי היה המפגש עם אביה של רוני אשל ז"ל ששירתה כתצפיתנית בחמ"ל נחל עוז. גם קבלות השבת והמפגשים הקהילתיים מחוץ למלון היו רגעים מיוחדים של אחדות. לראות את האנשים מגיעים שוב ושוב, נפגשים ומחזקים זה את זו, היה מרגש בכל פעם מחדש.
נשארתי במלון עשרה חודשים שהיו מאוד אינטנסיבים וברגשות מעורבים, חשתי מותשת והחלטתי שאני צריכה את הזמן לעצמי, נסענו לשלושה חודשים לאי יווני וחזרנו הבייתה עם הפסקת האש. גם היום כשאנחנו במקום שלנו, בבית שלנו החברויות והחיבורים שנוצרו בתקופת הפינוי ממשיכים ללוות אותנו.

לאורך כל התקופה הרגשתי שאני פועלת מתוך שליחות ואכפתיות אמיתית לאנשים ולקהילה שלי. בלי צוות המתנדבים והאנשים שפעלו יחד איתי, לא הייתי מצליחה לעשות את כל זה ועל כך התודה.

creators
Gold logo.png
bottom of page