להשאיר חותם בדאלית אל כרמל

המסע בעקבות ההיסטוריה, כפי שהיא משתקפת מעיניהם של האנשים שחוו אותה, הוא שהוביל ליצירת האוטוגרפרס, מיזם אומנות תיעודי בינלאומי. משנת 2017, המיזם מפגיש בין צלמים וכותבים לבין עדים למאורעות היסטוריים, כמו: גיבורי מלחמות, שורדי שואה ואנשים בעלי תרומה ליישוב שהפכו אותו למה שהוא. שני הצדדים משאירים את חותמם – בעל הסיפור והמתעד, ומכאן מקור שם הקהילה – האוטוגרפרס. 

 

התערוכה הנודדת של האוטוגרפרס מחברת בין דורות, בין קהילות ובין תרבויות. לכל עיר שהתערוכה מגיעה אליה, מופק פרויקט תיעודי על טהרת הסיפורים המקומיים. לראשונה בתולדות המיזם, יישוב דרוזי מארח את התערוכה, הודות לשיתוף פעולה מבורך עם ראש המועצה – מר רפיק חלבי, שהינו מאמין גדול בכוחו של הצילום.  16 יוצרים ישראלים, דרוזים ויהודים, יצאו יחד למסע דוקומנטרי מרתק שגילה מחדש את סיפורם ההיסטורי של אנשי דליה. 

 

דאלית אל כרמל נוסדה בהרי הכרמל,  במאה ה-17, והיא כמעין קפסולת זמן שהתעוררה לחיים.  הכניסה והיציאה מהישוב מציגים בפנינו שתי פנים.  בקצה האחד מקבל את פני הבאים הכיתוב "דאלית אל כרמל", מעוטר באשכולות ענבים, רמז למשמעות שם המקום שהיה בעברו חקלאי.  על רוחות השינוי מצביע השלט שמברך את היוצאים מישוב, הפעם עם כיתוב באנגלית והאשטג, הסמל המוכר מהרשתות החברתיות. דליה מבקשת להתחבר לעולם הרחב שיגלה את אוצרותיה, ואת הגשר הזה בין המסורת, עבודת הכפיים, הדת הדרוזית הייחודית והאחדות הקהילתית, לבין רוחות המודרניזם וסלילת הדרך, היטיבו לתעד היוצרים במיזם.

 

בכל מיזם היוצרים מוצאים את הנימה האישית שלהם, וכך גם הפעם, הצלמת ג'דיר נאטור כיוף תיעדה את אמה, נדא נאטור, פסלת עם טביעת יד.  גם קשרי שכנות התחזקו. אייל סאבא שתיעד את עלי ביראני - שותף למשלחות ההשלום, וגם שכן של הוריו, סיפר שהחזרנו אותו לזיכרונות ילדותו.  לחלק מהיוצרים המפגשים העניקו הזדמנות לשמוע את סיפורם של אנשים אותם הכירו כל חייהם. כך סיפרה לנו נאדין קדור נסראלדין, שתיעדה עם טובה אשל את יוסף נסראלדין. במפגש בסלון ביתו הופתעתי לזהות את תמונותיהם של בנימין זאב הרצל ודוד בן גוריון, מראה שאינו שכיח גם בבתיהם של יהודים. נסראלדין, כך התגלה לנו, הוא מייסד התנועה הדרוזית הציונית. לצידו מתועדים בפרויקט אישים שעסקו בעשייה חברתית, ביטחונית וחינוכית כמו חסון חסון הידוע כ'איש הצללים' ומי שהיה מזכירו הצבאי של שמעון פרס ז"ל, דמויות ששינו תפיסות תרבותיות, כמו יאסין מריח - נגן הע'וד הראשון בקהילה, וחורייה ביראני – שהייתה הילדה הדרוזית הראשונה שלמדה במערכת החינוך ב-1948. הפרויקט נתן מקום גם למסורת המקומית, ביניהם לשייח' פאיז מוקלדה מהחקלאים הוותיקים בדליה, ואם עוני דורהקאן חטום - אמא ל-17 ילדים ושפגישה איתה מלמדת מחדש על אימהות ומשפחה. 

 

אלו רק מקצת מהסיפורים שתועדו במסגרת תערוכה זו. דליה תועדה ב'פריים' חדש, בו יש מקום וכבוד לעבר ולמורשת, אך גם רוח רעננה עם מבט קדימה דרך עיני היוצרים הצעירים.  המסע הזה היה מרגש, אך אין בליבי ספק, שזוהי רק תחילתו.

 

בברכה,

קרן-אור רוזנבאום

מייסדת 'האוטוגרפרס'