אמל נסראלדין
החדר של אמל
כתיבה: יסמין כיוף (סייף)
צילום: יסמין כיוף (סייף)
קיר בלתי נגמר ועליו תלויים תמונות של אישים מכובדים שמביטים לעברי מכל כיוון ואני מובלת במבטם המחויך אל משרדו של אמל נסראלדין במרכז בית יד לבנים בדאלית אל כרמל. התמונות מדברות אלי מהקירות ומספרות לי סיפור בשחור ולבן. בצעדים קטנים, מתמונה לתמונה מתחילה להתבהר דמותו של האדם אותו עומדת לפגוש.
נרגשת לקראת הפגישה עם אמל נכנסתי לחדר, והוא קיבל אותי בצורה מאד נעימה ונינוחה. בקשתי ממנו לספר לי סיפור חייו. מסיפור לסיפור, התגבשה אצלי ההבנה שעליו יכולים לכתוב יותר מספר אחד.
אמל נולד ב-31 ביולי 1927. כיום בן 92 שנים, סיפורו האישי מוכר לא רק בקרב אנשי העדה הדרוזית, אלא בקרב מכובדי הארץ כולה. אמל כיהן בתפקידים מכובדים ומרשימים לאורך שנות עשייתו, ביניהם חבר במעצה המקומית דאלית אל כרמל, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, והיה לאישיות הדרוזית הראשונה שנבחרה לכנסת ברשימה כללית של תנועת הליכוד. הוא הקים את יד לבנים הדרוזים שהפך להיות המוסד העליון של העדה, נבחר לאחד מארבעה שייצגו את ישראל במועצה האירופית של כל המדינות והיה חבר במשלחת השנייה לוועדת עריכת השלום בין לבנון לישראל שהייתה בארצות הברית בוושינגטון ועוד.
גם בזמנים הקשים בחייו לא הפסיק את עשייתו למען המדינה. הוא מספר שביום נפילת בנו החייל, לוטפי ז"ל, אלפים מכל העדות והמגזרים הגיעו לעמוד לצידו בשעותיו הקשות. אבל להפתעתו, התקשורת לא עזבה אותו להתמקד בעצב והאשימו את חברו, משה דיין, במותו של לוטפי, בנו יקירו. כששמע את הדברים הקשים האלו לא עמד מנגד, והזמין את התקשורת אליו בבקשה שיפסיקו עם השמועות והפרשנויות. כך אמר : "אנחנו הדרוזים מאמינים בגורל. הבן שלי הגיע יומו". לאחר מכן העיסוק מצד מהתקשורת הסתיים.
כאישה דרוזית, התרגשתי לשמוע ממנו אודות תמיכתו במעמד באישה בחברה. הוא סיפר לי על מעורבותו שאפשרה לנשים הדרוזיות להתחיל ללמוד במכללת "גורדון", כשהמדינה מימנה את עלות ההסעות של הבנות מהכפרים אל המכללה, ובכך אפשרה את ההגעתן ללימודים בדרך בטוחה, על מנת לנטרל את ההתנגדויות מצד הגברים והשיח'ים שחששו לשלומן וביטחונן של בנות העדה. יוזמתו פתחה להן דלת להשכלה גבוהה ולהתקדמות בחברה הישראלית. בנוסף הצליח להביא לכפרים מפעלים שונים כדי שהבנות יוכלו להשתלב בהם ולתרום לפרנסת הבית. ואם זה לא מספיק, פעל לישלוב הבנות בשירות לאומי למרות התנגדות רבים, ובכך סייע לבנות העדה להשתלב בחברה הישראלית. רק טובת הכלל עמדה לנגד עיניו.
השיחה שלנו נותרה חרוטה בזיכרוני זמן רב אחרי פגישתנו. אמל תרם תרומה גדולה בסיוע לקידום העדה הדרוזית ושילובה בחברה הישראלית. התמונות על הקיר מספרות לי שאמל הוא איש עם חזון ורצון לשינוי וקידום העדה הדרוזית. פירוש שמו של אמל הוא תקווה, 'כמה מתאים', אני חושבת לעצמי. הייתה זו זכות להכיר אדם וללמוד ממנו אודות נחישות ותרומה לחברה, דברים שאשא עמי כל החיים. מי ייתן וירבו אנשי מעשים שטובת הכלל עומדת לנגד עיניהם, כמוהו.
התמונות מדברות אלי מהקירות ומספרות לי סיפור בשחור ולבן. בצעדים קטנים, מתמונה לתמונה מתחילה להתבהר בפני דמותו של האדם אותו עומדת לפגוש.