
דובי זייטלבך
האבא של כל החיילים

כתיבה: אושר דסטה
"מהות חיי הם נתינה. אני עובד ברוך ה' ותמיד בעשייה, וזה נותן לי עוד כוחות להמשיך", כך מספר דובי זייטלבך, שמכהן בהתנדבות כיו"ר האגודה למען החייל ביקנעם, מאז שנת 2009. מרגע שהגיע ליקנעם בעקבות פתיחת חנות למוצרי חשמל "טרקלין" בקניון המקומי, התחבר לעיר ולאנשיה. "חיי הקהילה חשובים לי", הוא מסביר.
הנתינה לאחר היא חלק מהדנ"א של דובי, יליד 1964. "כשהבת שלי נולדה ב-1998 התחלתי לאסוף משלוחי מנות לחיילים ולילדים חולים במחלקות אונקולוגיות בבי"ח רמב"ם כחלק מפעילותי ב'עזר מציון'. בהמשך גם הבאתי חיילים למחלקה בשביל לעשות שמח וטוב על הלב לילדים", הוא מספר. גם בשירות הצבאי שימש כמפקד פלוגה של נוער שוליים וחילי מכ"ם, וניכר כי הרגישות לאחר הובילה אותו בין היתר גם להקים ביקנעם בית כנסת וגן לילדים עם צרכים מיוחדים. על ההתחלה של הפעילות באגודה למען החייל הוא מספר: "התחלנו בקטן. פתחנו שולחן עם פינת התרעננות בקניון 'אמצע הדרך' עם שתייה חמה, מאפים וכריכים ש'הדודות' הכינו באהבה. יקנעם היא תחנת מעבר משמעותית בציר של חיילים בדרכים צפונה ודרומה והביקוש היה גדול".
כיום מתפעלת האגודה עמדה קבועה בקניון 'G יקנעם' ושלוחה בתחנת רכבת - כפר יהושע. "גם כשהחיילים מגיעים לאימונים באזור אנחנו מחכים להם בסוף המסע עם משהו מתוק. אני תמיד זמין ליחידות, כולם מכירים את המספר שלי ויודעים שתמיד נשמע לסייע", הוא מספר. דובי הגדיל לעשות כשגייס את הקאנטרי בעיר לארח כל יום שלישי יחידות ליום כיף, וגם בהם 'הדודות' לוקחות פיקוד על הבישולים. "מרגש אותי במיוחד החיבור בין הדור המבוגר של המתנדבות, לבין החיילים הצעירים. אני מנסה לקרב את הצעירים לפעול לפי הדוגמא האישית שלי. תמיד שאלתי: מה אני יכול לעשות מעבר? הרי ככל שאתה נותן יותר, כך אתה מקבל יותר. אם הצלחתי לשנות פרספקטיבה של אדם אחד כך שיקבל ויפעל למען האחר, ולא רק יחשוב על עצמו, הרי עשיתי את שלי. זה מה שאנחנו צריכים בתקופה הזאת, כל מכשול הוא משוכה להתחשל", הוא מספר.
דובי שנשוי באושר למירה, הוא אב לתובל ולאופיר, אולם עבורו כל החיילים הם כמו ילדיו. בימים של מבצע "שומר החומות" דובי רתם אחריו אנשים רבות ויחד מילאו מאות חבילות שנשלחו לקצוות הארץ. "ישנן תקופות כמו עכשיו שהביקוש גבוה במיוחד", הוא מספר, עת אנו נפגשים במשרדי האגודה שעמוסים בארגזים עד התיקרה. "אנו מכינים משלוחים ומגיעים לכל חלקי הארץ עם אוכל, בגדים וכלי היגיינה, כל דבר שצריך. הרבה חיילים נשארים בשטח זמן רב ולא רואים בית בתקופות כאלה, ואוזל להם הציוד. הם שומרים עלינו אז במערכה הזאת, העורף, שזה אנחנו, צריך להיות חזק. אנחנו שם בשבילם וזה נותן לי את הדרייב", הוא מספר. וכך גם משלוחי החבילות לחיילים הפכו דרך קבע, ולא רק בעת חירום. "בכל יום עצמאות אנו נוסעים ליחידה אחרת ו'הדודות' מגיעות איתי מדן ועד אילת. זה מדהים לראות כמה אנשים תורמים ונתרמים".
