האיש שבחר בחיים

חייו של חיים טראדאש ומשפחתו היו טובים עד שנאלצו לברוח מעירם, קישניב במולדובה, בגלל האנטישמיות שגברה סביבם. למרות שעבר מסע מתיש וארוך במהלכו חיים איבד את שני אחיו, הוא חזר לקישינב לאחר המלחמה והתחיל את חייו מחדש, באומץ רב.
הוא נולד בשנת 1933 בעיר קישינב שבמולדובה, אשר נשלטה אז על ידי רומניה. לפני שפרצה מלחמת העולם השניה, בעיר ישבו כ-60,000 יהודים, שהיו כמעט מחצית מאוכלוסייתה. "היו לנו חיים טובים ומאושרים", חיים מספר.
לפני המלחמה, הרומנים אולצו לוותר על חבל הארץ שבו נמצאת קישינב, לטובת שליטתה של ברית המועצות. הוויתור היה טראומטי עבור הרומנים, שהאשימו את האוכלוסייה היהודית בתככים שהובילו לאובדן השליטה במולדובה. עם פרוץ המלחמה, חייו של חיים השתנו מקצה לקצה.
"בגלל שהיינו יהודים, פחדנו מאוד. היחס אלינו השתנה בצורה דרסטית והתחילו פרעות של אנטישמיות. חיי היהודים היו נתונים בסכנה יום-יום, ברכבת, באוטובוס, ברחוב ובבית. השלטונות לא הגנו עלינו", הוא נזכר. בשל המצב הקשה, אמו של חיים החליטה לברוח איתו ועם שני אחיו מהעיר. "עלינו כולנו על רכבת ונסענו מזרחה, לכיוון ברית המועצות", הוא מספר.
במהלך המסע מזרחה, חיים ומשפחתו סבלו תלאות רבות בדרך. "במהלך הנסיעה ראינו לפתע מטוס קרב גרמני שהתקרב אל הרכבת. המטוס הטיל כמה פצצות שאחת מהן פגעה בקטר הרכבת שלנו והרגה את אחי הקטן", נזכר חיים.
בגלל שברחו מקישינב רק עם הבגדים שעל גופם ומעט כסף, חיים ומשפחתו סבלו גם מרעב כבד. "גם אחי השני מת במהלך המסע בגלל שלא היה לנו מה לאכול", הוא משחזר בעצב.
אחרי מסע של מספר חודשים ארוכים הגיעו חיים ומשפחתו למדינת טג'יקיסטן, שם שהו עד סוף המלחמה. "כאשר המלחמה הסתיימה חזרתי לקישינב והתחלתי שוב את חיי", הוא מספר. "עבדתי במספר עבודות והתחתנתי. בחרתי להמשיך לחיות לצד הזיכרונות והכאב", הוא מוסיף.
חיים עלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ ישראל בשנת 1979. "ארץ ישראל היא מקום נפלא", הוא מספר. בשנת 1982 הגיע מרחובות לנס ציונה, אותה הוא מתאר כעיר יפה ושקטה. חיים התאלמן, ויש לו 6 נכדות, נכד, שתי נינות ושני נינים.