בין שתי זהויות

שוטר ברחוב, מחריד את ליבה של שרה, כמו כל לובשי המדים. הוא ציווה על שרה להפסיק ללכת אחרי האישה. בדרך לא דרך, הובאה שרה אל גטו ברודי. בגטו גילתה שאת אמא שלה הרגו במסדר בוקר, ואביה ואחיה נלקחו למחנות. חומת השתיקה של שרה אבינון, נפרצה עשרות שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, כשכתבה את סיפור חייה, שרשום בדם ליבה של ילדה תמימה, שהעולם הראה לה את פניו האכזריות. בספרה "אל רפסודות בתהום" שתמציתו מוצגת גם בתצוגה ביד ושם בירושלים, תיארה התמודדות בלתי נלאית של ילדה המחפשת את זהותה בעולם טרוף, וצוללת אל תהומות הנפש. סיפורה נע בין שתי זהויות: שרה ורשביאק, ילדה יהודית קטנה בפולין, ובין אירנה יבלונסקה, יתומה פולנייה, שמספרת לכולם שביתה נשרף. שתי ילדות, נפש אחת.
שרה נולדה בבילגוריי שבפולין בשנת 1936, להוריה יהודה-אריה ואסתר ורשביאק. בהיותה בת שלוש, נורתה הירייה הראשונה שפתחה את מלחמת העולם והגרמנים פלשו לפולין. העולם הישן והטוב התערער בבת אחת: בילגוריי הופצצה וביתה עלה באש. הוריה ברחו עם שני ילדיהם ללבוב, אך מאוחר יותר תפסו אותם הגרמנים והעבירו אותם לגטו. אמה של שרה הצליחה להצילה ברגע האחרון: היא נתנה לאישה אוקראינית את כל הרכוש שנשאר בידה, כדי שתשמור על שרה מחוץ לגטו. לאחר מספר חודשים הבינה האוקראינית שהוריה של שרה לא יחזרו."היא החליטה להיפטר ממני. שלא אהיה קיימת עודה",כותבת שרה בספרה. האוקראינית נטשה אותה במרתף בפינת הרחוב, אבל שרה, ילדה אבודה בת חמש, לא ויתרה. " התמימות הילדותית האיומ הזאת... עדיין האמנתי לה, האמנתי בה, והייתי צריכה רק להשיג אותה. רק להזכיר לה את חובתה, שמא שכחה", היא כותבת. "הלכתי אחריה, כמו כלב שרץ אחרי בעליו. היא שינתה כיוון, פנתה לסמטה צדדית- ואני אחריה".
זוכרת את המסדרים: "ירו באנשים בכל בוקר. אני הייתי עוצמת עיניים, לא מסוגלת להסתכל".
טלטלות רבות עברו על שרה, עד שפגש אותה מכר רחוק של משפחתה. הוא ישב איתה על ספסל ליד השוק והסביר לה שהיא לא יכולה להיות יותר שרה ורשביאק. באותו יום היא אימצה זהות חדשה: אירנה יבלונסקה – ילדה פולניה יתומה שביתה נשרף. האיש שינן איתה את סיפור הכיסוי ולקח אותה לבית יתומים אוקראיני ומשם הועברה לבית יתומים בקרקוב. באחד הימים הגיעו שלוש נשים פולניות לבית היתומים, ביניהן יוליה פילך. יוליה הוקסמה משרה, למרות שראשה היה מגולח ולא יכלו להבחין אם היא בת או בן. יוליה החליטה יחד עם יאן בעלה לאמץ אותה, שכן לא היו להם ילדים, ותחת חסותם זכתה שרה-אירנה להזדמנות חדשה של חיי ילדות. היא החלימה, שערה צמח, ואפילו סיימה את כיתה א'. זה היה הרגע בו היא הבינה, שסיפור הכיסוי שלה הציל את חייה.
המלחמה תמה באירופה, משאירה צלקות ומשפחות קרועות. אירנה הקטנה נקשרה ליוליה ויאן, למנהגים הפולנים ולנצרות. דודיה היהודים של שרה מצאו אותה ובאו לקחת אותה – אבל שרה, הילדה שהם הכירו, כבר הייתה שייכת בליבה לזוג הפולני שאהבה. בית המשפט הפולני הכריע, ושוב מצאה את עצמה שרה נודדת, הפעם, לארץ שלא הכירה: ארץ ישראל.
שרה הגיעה לקיבוץ כפר מנחם, ילדה קרועה בין שתי זהויות והרבה געגועים. היא התחתנה עם בני אבינון וזכתה לילדים, אבל בתוכה עד היום חיה גם ילדה אחרת, ילדה שאולי כבר אין איש שמכיר: אירנה יבלונסקה.