"מי שלא מת מאש הגרמנים, מת ממחלות ורעב. רק מעטים שרדו".

יוסף זייטמר נולד ברומניה בשנת 1932 בעיירה צ'רנוביציק להוריו - דוד ואסתר ז"ל. אחיו הצעיר מתגורר בבאר שבע והם שומרים על קשר קרוב. "לפני המלחמה אבי עבד בבית מלאכה כנגר עם סבא שלי, ואימי שהייתה תופרת עבדה כעצמאית מהבית". בביתם התגוררה גם סבתו מצד אמא. "כילד לא הלכתי לגן וגדלתי בבית עם סבתי ומטפלת שהייתה מגיעה מדי יום. בגיל שבע הלכתי לחדר ולמדתי אצל המלמד כץ. אני זוכר היטב עד היום את ריח הסיגריות שהיה מעשן".

"בעיירה שלנו היו יהודים רבים ואווירה נינוחה. השפה השולטת הייתה יידיש עם תיאטרון שהציג בשפת הידייש., אולם בשנת 1937 הרגשנו שינוי ביחס כלפי יהודים בהוראת מפלגתו של קוזה, שהתריסה כנגד יהודים. כשפרצה המלחמה היינו תחת כיבוש סובייטי, והדוד שלי התגייס לצבא האדום כדי להילחם בצבא הגרמני", הוא נזכר. באחת משבתות אביב 1941, הוריו קיבלו הוראה לעזוב את ביתם ולעבור לגור בגטו אשר בסמוך לו גר סבו. "כך התקבצנו בדירה קטנה מספר קרובים. לא נשארנו בגטו זמן רב ובחודש נובמבר 1941 שלחו אותנו ברכבת לאזור ויצניצה. דחסו אותנו בקרונות של בעלי חיים והצפיפות הייתה נוראית – בקושי יכלנו לעמוד. בסיום הנסיעה הקשה הגענו לגדות הנהר נייסטה. הגרמנים דחקו בנו לחצות את הנהר ושיסו בנו כלבים כדי לזרז אותנו. מי שהיה לו תכשיטים מסר אותם כדי לעבור את הנהר על גבי סירה. השארנו רכוש רב מאחור כי היה קשה לסחוב דברים בדרך. בצידו השני של הנהר פגשנו יהודי שהפציר בנו לא להמשיך עם כולם. הוא החביא אותנו במרתף שהכיר וכך ניצלו חיינו. מי שלא מת מאש הגרמנים, מת ממחלות ורעב. רק מעטים שרדו. כאשר סבתי נפטרה, היה כל כך קר שלא יכלנו לקבור אותה".

בזכות עבודתה של קרובת משפחה בבית חולים מקומי מצאה המשפחה מקלט בבית החולים שם חייו עד 1944. אביו של יוסף נלקח למחנה עבודה של גברים ושב רק בתום המלחמה. באביב 1944 חזרה המשפחה לביתם בעיירה צ'רנוביציק. יוסף השלים את לימודיו במסלול הנדסה וטכנולוגיה ועבר לעיר הבירה קייב, שם עבד עד שנת 1990, אז עלה לישראל. "בישראל למדתי עברית באולפן ושם פגשתי מכרים שחיו בעיירה צ'רנוביציק, הוצאתי רישיון נהיגה והיום יש לי רכב ואני מאוד נהנה להיות עצמאי ולהגיע לאן שאני רוצה", מספר יוסף בגאווה. בנו היחיד, יבגני, גר בלונדון ועוסק במוסיקה, ערכים אותם הנחיל לו יוסף שחובב מוסיקה קלאסית ובעל אוסף תקליטורים מרשים. "לדור הצעיר אני אומר: תראו את החיים באור חיובי ואל תתייאשו גם כשקשה. תשמרו על אופטימיות", הוא מסכם בחיוך".