"איזה יהודי באירופה לא יודע יידיש?! אז צעקתי אליהם 'שמע ישראל!' ומאז האמינו שאני יהודי"

יש אנשים שסיפורם חודר אל הלב ונצרב בו. המפגש איתם הוא בלתי נשכח והם נשארים בזיכרונך גם זמן רב אחרי לכתם. משה העליון הוא כזה. "כנראה שאני יודע לספר סיפורים", הוא אומר בצניעות ומחייך. הוא בהחלט יודע לספר סיפורים, כך יעיד ספר הזיכרונות שלו "מיצרי שאול", המתאר את יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים, אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק ואבנזה. משה רואה בהעברת זיכרון השואה הלאה אל הדורות הבאים שליחות גדולה.
משה נולד בסלוניקי בשנת 1925. הוא דובר לדינו ויוונית. "כשהגעתי לאושוויץ, בן 19, קעקעו לי את המספר על היד. לכל אחד היה גם סמל – סמל אדום לאסיר פוליטי ומגן דוד ליהודים", הוא מספר. "אבל יהודים שגילו שאני לא מבין יידיש, לא האמינו שאני יהודי. איזה יהודי באירופה לא יודע יידיש?! אז צעקתי אליהם 'שמע ישראל!' ומאז האמינו".
משה עבד בעבודות כפייה באושוויץ כ-21 חודשים, עד שנת 1945. על אושוויץ הוא כותב: "ואשוויץ היה גיהינום...זה היה מקום שמעולם לא ידעת אם אתה עומד להיות בחיים ברגע הבא. מקום בו ילדים לא יכלו לחיות...הם נידונו למוות, כמו אימהותיהם. רק אלו שיכולים לעבוד יכלו לחיות זמן מה. השאר, עד מוות".
במאי 1945 נאלץ משה לצעוד בצעדות המוות. לקול תותחים שהרגו את חבריו למסע, בקור עז וחולשה הוא צעד כמה ימים עד שהובא ברכבת למאוטהאוזן. את הצעדה מתאר משה בשיר שכתב בלדינו. משה שהה במחנה הריכוז מאוטהאוזן תקופה קצרה, לאחריה הועבר למלק, כפועל כפייה בבית חרושת. כשבעלות הברית התקרבו למחנות הבריחו הגרמנים את האסירים דרך הדנובה כדי להביאם למחנה אבנזה.
משה שוחרר במאי 1945 ועלה על ספינת מעפילים בדרכו לארץ. הוא לחם במלחמת העצמאות ושירת בצבא כקצין בתותחנים, ובהמשך כסגן אלוף. הוא עבד גם במשרד הביטחון וניהל יחידה מבצעית. במקביל הוא עסק בשליחות שבוערת בו, לפרסם את מאורעות השואה, הן בספריו והן כחבר בהנהלת יד ושם.
"העיקר והחשוב ביותר הוא לספר את מה שעברת", אומר משה. "בסיפור שלי אפשר לראות את הרוע והפשעים שביצעו הגרמנים. אנחנו חייבים להיות עם עיניים פקוחות, לא להישאר אדישים מול איומים על ישראל. גם הגרמנים הצהירו מראש, בליל הבדולח, שהם רוצים להרוג אותנו".
בשנת 2017 הדליק משה משואה בטקס הדלקת המשואות. המשואה שלו דולקת ומספרת את סיפורו המצמרר לדורות. בחושך של שנאה, אנטישמיות ורצח קר, מהבהבת אש של יהודי דובר לדינו, שכדי להזדהות בפני אחיו אמר את המילים בנות האלמוות: "שמע ישראל".