לוחם הפלמ"ח שהכריע את המערכה

"נשארה לך מזכרת מימיך בפלמ"ח?", אני שואלת את משה כצנלסון, לוחם פלמ"ח אגדי, שגר
בקרית טבעון. כתשובה שלף קופסה שחורה קטנה, קפסולת זמן שבתוכה שמורה מדליה צנועה
- על חלקו בקרב בקסטל ולצידה סיכת הפלמ"ח. משה, כיום בן 89 ,מחזיק את הסיכה ומעלה
נשכחות.
זה היה בזמן אחד ממסעותיו הימיים על אונייה נורבגית, שם עבד בהעברת דלק לצבא הבריטי.
כששמע על הקמת המדינה. "ההורים שלי אמרו שאני פושטק כי לא סיימתי לימודים, אבל
עשיתי מה שרציתי והפלגתי בכל העולם. כששמעתי ברדיו על הקמת המדינה לא חשבתי
פעמיים. הרגשתי התלהבות אדירה. רצתי לקיסריה, שם היו הפלוגות הימיות של הפלמ"ח. לקחו
אותנו באוטובוסים ללוות שיירות לירושלים שהייתה במצור, ומשם עברנו למוצבים נוספים".
ללוחמי הפלמ"ח לא לא היו מדים, מספר משה, "היינו הולכים עם מה שהיה, אפילו רק עם
תחתונים". עדיין לא מלאו לו 18 שנים כשהכריע את אחת המערכות הקריטיות בקרב על
הקסטל. "כבשנו את הכפר הזה פעם אחת כמעט בלי התנגדות ומסרנו אותו לחי"ש )חילות
שדה( ירושלים, והמשכנו לתקוף את יתר הכפרים. יום אחד קיבלנו קריאת עזרה מהקסטל. באנו
ברכב משוריין קטן. מתוך מחלקה של 30 אנשים החליטו להשאיר רק 7 ,ביניהם יורם קניוק,
הסופר הידוע, ואני. בשעה 4 בבוקר שכבתי לצד הגדר והסתכלתי בתצפית. פתאום הבחנתי
בשלישיית ערבים מתקרבת. לא חיכיתי ויריתי צרור. שניים התקפלו וברחו ואחד נפל.
בשעה 10 בבוקר שוב הייתי בתצפית בקסטל, וכמו מתוך סרט אני מביט אל הגבעות מסביב
הגב ועם הנשק שלי. כשהגעתי לנחלת יצחק, פגש אותי יצחק רבין ז"ל. הוא אמר לי: 'אתה יודע
את מי הרגת?', מסתבר שזה היה עבד אל קאדר חוסייני - המפקד העליון של הכוחות הערבים.
אני אמרתי 'מברוק, עכשיו תנו לי זוג נעליים', כי שלי נקרעו מהמסע". זה לא היה הקרב האחרון
בו לקח חלק משה. "מה עושה אדם שיש לו חרב מעל הראש? הוא קם להילחם. הרוב הגדול
הלך להילחם בחפץ לב כדי לשמור על מה שיש, על המדינה הקטנה שלנו. עשיתי מילואים עד
שהכריחו אותי לעזוב. הייתי בכל המלחמות. ונלחמתי באותה צורה, עבר לי בראש רק להילחם,
לשרוד, להישאר בחיים".
הציונות מסתבר היא בדנ"א של כצנלסון. "ברל כצנלסון זה דוד שלי", הוא מספר. "יש לנו בן
– בארי, על שמו. הוא היה איש רוח, שקוע בציונות, בהתיישבות היהודית בארץ, ואני מימשתי
הלכה למעשה את הרעיונות שלו".
משה היה בן 25 כשהתחתן עם אשתו שושנה. יש להם 6 ילדים יחד, חלקם גרים בטבעון. את
הקריירה שלו פיתח כחוקר ומרצה בתחום הזואולוגיה, ועד היום הוא מטפח חממה ירוקה בחצר
ביתו. זהו גן עדן של בריאה, מעשי ידיו שלו ושל אשתו. את הבית שלהם בנה במו ידיו, כל רהיט
החל מהספרייה ודרך נדנדת הסוס עץ שמשרתת כבר את ניניהם. זה האואזיס שלהם בכל מובן,
מחיים מלאי הרפתקאות בהם לקח משה חלק פעיל. אל ביתו של משה הגעתי בשל תפקידו
ההיסטורי בקרב על עתיד מדינת ישראל, בזמן מלחמת העצמאות, אך יצאתי ממנו עם הערכה
לאדם שאומנם ביקש הרפתקאות, אך שמר על צניעות ועל אהבתו לטבע, לאדמה ולחי. כנראה
ככה זה במשפחת כצנלסון. שומרי ישראל, שומרי קרקעות ושומרי הטבע.וכולן מלאות בלוחמים ערבים. הם התאספו כדי לקחת את הגופה לקבורה. רצתי עם פצוע על