יהלום בן מאה

באפריל האחרון חגגה זושה את יום הולדתה המאה, מוקפת במשפחתה – הבת ליאורה ובעלה ישראל, שני נכדיה, ששת ניניה, ותלמידי עבר שלה. בברכתם השוו אותה תלמידיה ליהלום: "חוזק שלא ניתן לשבור, יופי שלא ניתן להתעלם ממנו, ונצנוץ שזוהר למרחוק". את סיפור חייה של זושה שמעתי מפי בתה, ליאורה לשם, בביתה, שעל קירותיו תמונות רבות של זושה הצעירה יפת התואר ובני משפחתה. משהו בדמותה הצבעונית סיקרן אותי.
זושה נולדה ב- 11.4.1919, בעיר קאלוש Kalush שהייתה אז בשטח פולין (כיום באוקראינה). אביה בנימין דנקנר היה מזכיר הקהילה ואימה ליאונטינה לבית לימר מנהלת חשבונות בבנק. בנוסף לזושה היו להם עוד שני בנים - טושק (שלמה) הבכור, וליאון הצעיר. הייתה זו משפחה אמידה ומשכילה. זושה סיימה תיכון בלבוב, המשיכה ללימודים אקדמיים והשלימה תואר שני ב-פילולוגיה קלאסית (לטינית ויוונית) ופסיכולוגיה. ב-1939 פרצה המלחמה והרוסים השתלטו על האזור. ב-1941 נכבשה לבוב על ידי הגרמנים, זושה הסתתרה, והצליחה לחמוק חזרה לקאלוש. גם האח הבכור טושק שסיים באותה עת את בית הספר לקציני ־ ים בחסות התנועה הרביזיוניסטית בצ׳יוויטהווקיה באיטליה, ויתר על האפשרות לעלות לפלשתינה, והתעקש לחזור להורים בעיר. המשפחה התאחדה לזמן קצר, אך הוריה היו בין הנרצחים באקציה הראשונה נגד האינטליגנציה היהודית. אחריהם נרצח אחיה הבכור. אחיה הצעיר, שהיה עדיין תלמיד בית ספר, לא שרד את המלחמה, ולא ידוע מה עלה בגורלו.
מכרים של האב סייעו לזושה להסתתר, ובהמשך חבר של אחיה הבכור השיג לה ולחברתה ניירות מזויפים של נוצריות. בזהות בדויה של 'מריה ברסלבסקי' נשלחה זושה עם חברתה למחנה העבודה פוטסדאם – ליד ברלין, שם הועסקה בעבודות כפייה בתנאים קשים. במחנה הכירה את וודק (ולודז'מיז') טרופצ'נסקי, קצין פולני שהיה שבוי מלחמה במחנה סמוך במשך 6 שנים. וודק הציל את חייה במחנה 3 פעמים. באפריל 1945, בתום המלחמה ואחרי ששרדו את הפצצות בעלות הברית על ברלין וסביבותיה, חזרו יחד ברגל לפולין. זושה לא מצאה איש מבני משפחתה בחיים. "גם לאחר השחרור לא גילינו את זהותנו, היה עלינו להיזהר מפני רוב חברינו לעבודה ששנאתם ליהודים עלתה על שנאתם לגרמנים", כתבה בעדותה.
וודק וזושה הקימו את ביתם ב-נוישטאדט (כעת פרודניק), שם נולדה בשנת 1946 הבת לידיה, כעת ליאורה. את וודק גייסו שוב לשירות צבאי והוא שרת כקצין בחיל הים הפולני.. זושה עבדה במערכת החינוך וכן כעורכת ומזכירה של הוצאה לאור אשר עסקה בפרסום ספרות ועיתונות לימאים.
בסוף שנת 1958, חרף התנגדות של השלטון הקומוניסטי הפולני, עלתה המשפחה לארץ. את חייהם בארץ התחילו בחדרה, עברו לגבעת נשר, וברבות הימים בנו ביתם בחיפה. וודק עבד תחילה בעבודות כפיים, אח"כ בצים ובהמשך בחברת סולל-בונה. זושה למדה עברית באולפן, עבדה שנה בבית הספר אשל הנשיא ליד באר-שבע, והפכה למורה נערצת בבית הספר התיכון בתל-חנן.
בשנה בה יצאה זושה לעבודה ליד באר-שבע, ו-וודק הפליג באוניות צים, נשלחה ליאורה בת ה-12 במסגרת עליית-הנוער לקיבוץ אשדות יעקב, שם הכירה בן קיבוץ, שלימים יהיה בעלה, ישראל לשם. בעדות שכתבה בעבר זושה, היא סיפרה : "באוקטובר 1958 עלינו לישראל והשתקענו בחיפה. בתי ליאורה הכירה כאן קצין בחיל הים הישראלי ונישאה לו. בכך הלכה בעקבות אביה, איש הים".
וודק נפטר בשנת 1999 וזושה עברה להתגורר עם ליאורה וישראל בביתם בטבעון בשנת 2004.