גיבורה ושמה דורה

מביתה היפהפה המוקף גן פורח ומטופח, משקיפה דורה רוט על חייה רצופי הטרגדיות ועל הדרך ההרואית, שבה השכילה להתגבר ולהשתקם מטראומת המלחמה ההיא.
דורה כמעט בת 90, היא ניצולת השואה המוכרת ביותר במדינה, ומי שהפכה בשנים האחרונות לפה ולסמל מאבק ניצולי השואה למען מיצוי זכויותיהם. היא נחרטה בזיכרונו של כל מי שצפה בנאום המרגש שנשאה מדם ליבה בדיון שהתקיים בכנסת בשנת 2013, בו קראה לעשיית צדק חברתי והאשימה את ממשלות ישראל לדורותיהן בהפקרת הניצולים וגזלת כספם. אין ספק שאותו דיון העלה למודעות מחודשת את מצוקתם של ניצולי השואה, ודורה שהפכה בין לילה לנושאת הדגל של אותו מאבק, הפכה לדמות הפותחת מהדורות חדשות, מרואיינת קבועה בימי שואה ולניצולה שכל פוליטיקאי המבקש לגרוף לעצמו עוד כמה קולות, מזמין לפגישה ודואג לתמונה משותפת איתה- הלוחמת למען ניצולי השואה.
אך מי היא אותה לוחמת?
לעיתים, בשעות השקיעה, בעודה יושבת על מרפסת ביתה הטובל בירוק, עוצמת דורה את עיניה היפות שראו כבר הכול, ונזכרת בכל מה שנגזל ממנה בחטף: בצללית גזרתה הדקה של אימה היפה, שהייתה עקרת בית לתפארת ובשלנית מעולה, ובאביה הנאה שידע לרקוד ואלס, ופינק את אימה בתה ועוגה למיטה, ואף פעם לא שכח לשמח אותה בזר פרחים ביום שישי. זכר החיים הטובים ההם מופר באחת כשהיא נזכרת ברעש הנורא של ההפצצות ביום ובלילה אשר סימן את פרוץ המלחמה, כיבוש ורשה על ידי הצורר הגרמני ותחילתו של הסוף של כל מה שהכירה עד לאותו רגע.
במלחמת העולם השנייה בהיותה רק בת שבע, הוכנסה למחנה ריכוז, התייתמה מהוריה שנרצחו על ידי הנאצים, הופרדה מאחיה, אתו תזכה להתאחד שוב רק שנים מאוחר יותר, ונפרדה מאחותה שנרצחה בתאי הגזים. דורה שחלתה בטיפוס ונורתה על ידי הנאצים בגבה משלושה קליעים ביום שחרור מחנה שטוטהוף, הייתה בין הילדים הבודדים ששרדו את המחנה ושנותרו בחיים.
אך בכך לא תמו תלאותיה של הילדה הקטנה הפצועה והיתומה. דורה שניצלה על ידי הצבא הרוסי ששחרר את המחנה, הוטסה למינסק כדי לעבור ניתוח להוצאת הקליעים. לאחר תקופת השיקום ביקשה לחזור לפולין לחפש אם נותרו ניצולים מבני משפחתה. היא הגיעה לוורשה שם הפדרציה היהודית פרסה עליה את חסותה ודאגה לשכן אותה בבית יתומים שיכין אותה לקראת העלייה לפלשתינה. בבית היתומים עזרו לה למצוא את היחיד שנותר חי מבני משפחתה- אחיה, לולק. כעבור מספר ימים הגיע האות. אספו את כל הילדים ויצאו לדרך לפלשתינה, בדרך עצרו בעיר סלבינו באיטליה לצורך שיקום פיזי ונפשי של היתומים, תוך חינוכם ליהדות וציונות שנועדו להכינם לעלייה לארץ ישראל.
למרבה הצער, חלתה דורה בשחפת והודיעו לה ולכל חבריה כי לא תוכל להמשיך במסע לפלשתינה ותיאלץ להישאר להחלמה באיטליה. לימים, הדליק אחד מילדי סלבינו משואה בהר הרצל וסיפר איך עלו כולם לפלשתינה- חוץ מילדה אחת, חולה בשחפת, שנותרה מאחור...
עד היום, היא שואלת את עצמה מדוע זכתה דווקא היא להיחלץ מהגורל האכזר שנגזר על מיליון וחצי הילדים היהודים שנספו. מוראות השואה, מחלתה הקשה ואובדן המשפחה, לא גרעו מהאופטימיות, אהבת היופי והחיים המניעות את דורה. היא עלתה לארץ, נישאה לאהבת חייה- ד"ר קרל רוט, והקימה משפחה לתפארת. בד בבד המשיכה לפעול בשם הציונות ועבדה כ-25 שנים כמגייסת תרומות בכירה למען המגבית היהודית העולמית- זו הייתה התשובה הניצחת וסגירת המעגל עבור אותה ילדה יהודייה, ששרדה בדרך נס; הנפגשת עם שועי עולם ומצליחה לשכנעם בחשיבות התמיכה במדינה חזקה, בית לעם היהודי.
אופייה של דורה רוט מעלה על נס את היכולת האנושית להתגבר על כל קושי, ולהמשיך להאמין באהבה וביופיים של החיים. אותו היופי ואותה האופטימיות מכתיבות את אורחות חייה של דורה אף היום. דורה פועלת נמרצת ועיקשת על מנת שקרית טבעון, בה היא מתגוררת מזה כ-60 שנים, תהיה תמיד יפה, מטופחת ומקור לגאווה לתושביה.
זו היא דרכה להנחיל לדורות הבאים ולו במעט מסיפור הישרדותה ההרואי, שבו חרף הקשיים והמכאובים, תמיד הצליחה דורה למצוא בו את התקווה ליום המחר שבהכרח יהיה יפה יותר. זוהי עדות לחוזק האדם ולניצחון הגוף והרוח.
זהו סיפורה. זוהי גבורתה.