"לכל אדם קטר"

כבר שלוש שנים חלפו, מאז חודש בהצלחה קו רכבת העמק, ותיקייה של טבעון עדיין מתרגשים למשמע שקשוק הגלגלים בחלוף הרכבת על פניהם ונזכרים בימיה של רכבת העמק המיתולוגית, אשר שמה פעמיה מחיפה בואכה דמשק והטביעה חותמה היטב בפאתי טבעון.
"פארק הקטר" בקרית חרושת היה פרי יוזמתו של ראש המועצה דאז שמואל אבואב, הקטר בפארק, אינו רק סמל לימים שנס לייחם, אלא הפך חלק חי מדמותו המיוחדת של גלעד שחר ז"ל, שיזם ורתם אחרים להבאתו של הקטר והרכבתו מחדש.
הקטר, שהיה שריד תפאורה מסרט נושן, נמצא מפורק במחסני הרכבת בקריות ותושייתו של גלעד, כמו גם של עובדים נוספים במחלקת איכות הסביבה, הביאה לכך, שהקטר "קם לתחייה" והחייה בד בבד את תוואי פסי הרכבת המקוריים, עוד מתקופת שלטון הטורקים בארץ.
הקטר שופץ, נצבע והפך פנינה מקומית.
גלעד שהיה מנהל תחום גינון פיקוח ותברואה , ראה בהבאתו של הקטר, שילוב היסטורי מנצח בנוף העמק, כמו כן, בער בו הרצון לחבר את ילדי טבעון למורשת ולסיפורים אודות רכבת העמק, למען ייווצר חיבור בין העבר להווה.
הוא ראה בדמיונו את צהלות השמחה של הילדים, כשהם מטפסים על הקטר הצבעוני ומחזירים עטרה ליושנה.
אשתו הילה מספרת עליו:
"גלעד היה מלח הארץ, איש כפיים צנוע ואוהב אדם, שהאדמה הייתה כל חייו, הוא היה יצירתי ויזם בנשמתו, היום בו נחנך הפארק, היה לאחד הימים המאושרים בחייו"
ב1994, שנה בדיוק מאז הקמת פארק הקטר, נפטר גלעד בטרם עת, מחיידק טורף והוא בן 32.
הקטר מאז מקלף שכבותיו, חורץ במן סימבוליות כואבת את נפתוליו של הזמן ובצער רב, הפך גל-עד לחזונו של גלעד.
מצאתי סימוכין לצוואתו הרוחנית של גלעד והיא מתנגנת חרש בשירו של דני ליטני, שנכתב ע" ירון לונדון וזו משאירה מקום בלב לאותו "בחור אחד ישן ובשנתו חולם, אודות קטר בולם" וכמו נכתבו המילים עליו, על גלעד, שכל מבוקשו היה "שלכל אדם יהיה קטר".