"באתי לארץ לעבוד ועבדתי טוב"

את כרמלה הכרתי כמחנכת אהובה של בני גיא בבית הספר היסודי קרית עמל, בו חינכה כרמלה דורות של ילדים. עברו מאז 37 שנים, כרמלה היום בת 96, ועד היום לא שמעתי את ספורה האישי. פגשתי אישה עם חיוך רחב וניצוץ בעיניה.
כרמלה נולדה בפולין בשנת 1923 שם עברו עליה ילדותה ונעוריה, היא השתייכה לתנועת הנוער "גורדוניה"(ע"ש א.ד.גורדון) בה דברו בעיקר על ארץ ישראל, חיי קבוץ ועבודת אדמה. ב 1938 בהיותה נערה כבת 15 ראתה כרמלה את תמונתו של אלכסנדר זייד בעתון התנועה בו סופר על הרצח. "זו הפעם הראשונה שהבנתי שיש גם כאלה המתנגדים להתיישבות בארץ ישראל", מספרת כרמלה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים כבר שלטו בעיר מגוריה לנצ'יץ, מחליטה כרמלה בת ה 16 לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל עם קבוצת חברים מהתנועה.
הוריה עם ארבעת האחים מלווים אותה לתחנת הרכבת. זו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותם, כל משפחתה נספתה בשואה.
בשנת 1941 לאחר שנה וחצי של תלאות בדרכים, מגיעה כרמלה לישראל לבדה, ללא משפחה, עם חברים וחברות שהיו כמשפחה עבורה. כרמלה עברה הכשרה לעבודה חקלאית וחיי קיבוץ בין היתר: במשמר השרון ובדגניה ב'. הקבוצה אליה השתייכה כרמלה רצתה להקים ישוב חדש, הציעו להם להצטרף לישוב חדש שהוקם בשייח אבריק, הישוב החדש "גבעות זייד" לזכרו של אלכסנדר זייד שהוקם על ידי בוגרי בתי הספר החקלאיים: מקווה ישראל, כדורי ובן שמן.
בין המקימים היו גם בניו של זייד יפתח ויוחנן שסיימו לימודיהם במקווה וכדורי. בקבוץ גבעות זייד ספרה כרמלה שעבדה בכל ענף שהיה צריך: בחליבת פרות, בשדות, בגן הירק, " באתי לארץ ישראל בשביל לעבוד ועבדתי טוב", מכריזה כרמלה. בהמשך כשנשלחה להדריך נוער היא מגיעה להכרה שעליה להשלים את לימודיה שנפסקו. במיוחד חשוב היה לה להשלים ידע על ארץ ישראל, תנ"ך, עברית, היסטוריה וספרות.
כשכרמלה חוזרת לאחר לימודיה בסמינר היא מלמדת צעירים שהגיעו ל"גבעות זייד". יפתח זייד היה המדריך של אותה קבוצה וכך התהדקו קשריהם של יפתח וכרמלה עד שהפכו לזוג. הקבוץ גבעות זייד, שמשכנו הקבוע היה במקום של כפר תקווה היום, התפרק בגלל קשיים כלכליים וחברתיים קשים.
כרמלה מצטרפת למשפחת זייד נישאת ליפתח ולזוג נולדות 3 בנות: טלי,הילה וניצן. שלושת בניו של אלכסנדר זייד ומשפחותיהם עם צפורה אשתו, נשארים על אדמות שייח' אבריק ומקימים משק חקלאי בית זייד. תחילה עבדה כרמלה בחקלאות ליד הבית, אך הרצון לממש את הידע שרכשה ולתרום החזיר אותה לתחום ההוראה. בשנת 1957 כרמלה מתחילה ללמד בבית ספר קרית עמל, תחילה מרבית תלמידיה היו ילדי עולים חדשים, בהמשך היא משלימה לימודים מתמחה בהוראת החשבון וממשיכה ללמד בבית ספר קרית עמל במסירות ואהבה, עד צאתה לגמלאות.
הקו שהנחה את כרמלה לאורך כל הדרך הוא עשייה ועניין, נראה שהיא מימשה את אמירתה: "באתי לארץ ישראל לעבוד ועבדתי טוב". רבים מספוריה של כרמלה הזכירו לי את הורי שגם הם הגיעו לארץ מהולנד מתוך רצון להגשמה ציונית בקבוץ, ומרבית משפחתם שנשארה בהולנד נספתה בשואה.
הרוח המיוחדת וכוח הרצון , למרות קשיי השפה והתנאים הקשים בארץ, מעוררים בי עד היום התפעלות והשראה.