"כל מילה ששמעתי תורגמה לצופן מורס"

אי אפשר לכתוב על טבריה בלי להתייחס לאיש שהקדיש את ספרו "לכל הטבריינים ולצאצאיהם המפוזרים על פני הגלובוס". חיים אוחנה נולד בטבריה בשנת 1922, כחצי שנה אחרי מות אביו, למשפחה טבריינית שורשית. השנה יציין 99 שנים והזיכרונות מילדותו על שפת הכינרת עדיין צלולים. מאורעות הדמים של העיר, לצד ימיה היפים, כולם נצרבו בזיכרונו. את היחסים הדו לאומיים הוא מתאר כיחסי שכנות טובים, ומציין שהשפה הערבית הייתה כשפת אם עבורו. זיכרונותיו שזורים בדמויות ערביות שהיו חלק בלתי נפרד מההווי הצבעוני של העיר. לצד זאת, אוחנה היה עד למאורעות הקשים שנגרמו מהסכסוך, כאשר אנשים שהכיר אישית נרצחו באופן מחריד.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הצטרף אוחנה לשורות ההגנה שבעיר. הלוחמים אומנו לשימוש בנשק, ג'ודו ואיתות. חיים הפך לקשר כה מיומן עד כדי כך ש"כל מילה ששמעתי תורגמה אצלי לצופן מורס", הוא מספר. הגדוד כינה את עצמו בשם ה – Home Guard, כמו המשמר האזרחי בלונדון, והם אכן עשו ככל יכולתם לשמור על הבית. כך גם במלחמת השחרור אוחנה מילא תפקיד מפתח וסייע להעברת מסרים בין הכוחות בזכות מקצועו הייחודי.
במשך 35 שנים עבד חיים כטכנאי חשמל בקופת החולים ואף בהוראת חשמל בבית הספר. הוא הדריך טיולים בארץ ובחו"ל ושימש כיו"ר העובדים במחוז הגליל. טבריה יודעת להוקיר את אנשיה ובשנת 2005 נבחר אוחנה ליקיר העיר. ילדותו ובגרותו קשורים בקשר אמיץ לעיר האהובה הזאת והיא חלק בלתי נפרד מחייו.