הייתי כל כך בטוח שאנחנו בדרך לניצחון

אהרן נולד בשנת 1930 בעיר טבריה בישראל, למשפחה בה הונחלה אהבת המולדת והקרבת כל הנדרש כדי לשמר את קיומה ורוחה. אחיו הגדול, אליהו, מתואר על ידו כנושא הדגל של השפה העברית, הציונות והזיקה לבסיס יהודי חזק בקרב משפחתו ומכריו. אימו של אהרן הייתה זועפת עליו ללכת ל"פעולה" גם אם זה אומר לוותר על ביקור בבית הכנסת. ה"פעולה" הייתה מפגש בו פעלו חברי ההגנה וכך מצא אהרן את עצמו כחלק מהם. בעקבות מותו של אליהו, אחיו הגדול, ובאופן שהרגיש לו טבעי כמעט, בחר אהרן להמשיך את רוחו של אחיו ולהתגייס כלוחם בפלמ"ח ובהגנה למען המדינה והאחדות, אשר נלחמו לשחרור טבריה ולקחו חלק נכבד במלחמת העצמאות.
בתור מפקד כיתה צעיר, נמרץ וזריז, היה אהרן אחראי על עשרה מפקדי-כיתות נוספים בהכשרה הטרום-צבאית של ילדי "הנרייטה סולד". בתקופת המאבק על טבריה, הקימה פלוגתו של אהרן ארבע נקודות בטבריה, מארבע חזיתות ולהן קראו פילבוקסים- מבנים משוריינים מבטון עם זיזים להוצאת נשק.
כבר בגיל 18, אהרן היה אחראי על מחלקה שלמה ובנוסף על ארבעת הפילבוקסים והיה אהוב על כולם. אהרן מספר שבטבריה הייתה נקודה אסטרטגית באמצע שכונת ג'וב-אלבאן- שכונה מעורבת של ערבים-יהודים, ממנה היו יורים הערבים על התושבים היהודים ומטילים אי-שקט וחוסר ביטחון. הפלמ"ח, בחסותו של מנחם ריבלין יחד עם ראש העיר טבריה דאז, החליטו לפעול על מנת להרוס את מבנה הירי שנקרא סית'-מחפוזה על כל יושביו בפיצוץ עז. בעת פעולה זו, מחשש להתערבות הבריטים, קיבלה מחלקתו של אהרן הוראה לשתול מוקשים לאורך התעלה בדרך אל השכונה. אהרן איננו הוסמך לפעולה חבלנית כשקיבל את תפקידו וקיבל הדרכה קצרה על פצצות וחבלה רגע לפני שיצאו למבצע. מבצע זה של הפלמ"ח בדיעבד תרם רבות לשחרורה של העיר טבריה. אחד החניכים אף תיעד בתמונה את כל המחלקה יחד והקדיש צילום זה לאהרן המשמש מזכרת עד עצם היום הזה. "הייתי כל כך בטוח שאנחנו בדרך לניצחון, וטבריה הוכיחה את עצמה, היא הייתה העיר הראשונה בישראל שקיבלה עצמאות ושוחררה", הוא נזכר.
לימים, אהרן עסק בתעשייה ופיתח מכונה ייחודית ובהמשך נכנס לתחום התיירות. בשנת 1964 קיבל את תמיכתו של ראש עיריית טבריה לייבש את השטח סמוך לחוף, ובשנת 1976 הקים ובנה את מלון חוף רון שעומד איתן עד עצם היום הזה.