"אין תחושה יותר מספקת מאשר ללמד את דור ההמשך לבשל"

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי עומדת ליד אימא שלי במטבח ומסתכלת עליה מכינה שלל תבשילים עיראקיים למשפחה, מקבבת קובות ומכניסה לסיר המרק. ואני? רק טועמת וטועמת", כך משתפת מירב רשטי אשר גרה בפתח תקווה למעלה משלושים שנה. "האהבה שלי למטבח הביאה אותי בכל פעם מחדש ללמוד להכין תבשילים מסורתיים, כמו שאימא מכינה לנו. בשנים האחרונות אני עורכת מגוון סדנאות בישול ואפייה לילדים בביתי הפרטי. אין תחושה יותר מספקת מאשר ללמד את דור ההמשך לבשל את המאכלים האותנטיים וגם העכשוויים, תוך שאני חושפת אותם לטעמים ולמרקמים חדשים. העשייה והלמידה של הילדים דרך הבישול מביאות לידי ביטוי המון אהבה, תחושת ביטחון ויצירתיות, ונותנות לילדים ערך וביטוי בעשייה שלהם". במסגרת המיזם מירב בחרה לשתף מתכון משפחתי בעל סיפור מיוחד. "אצלנו במשפחה כולם אוהבים טבית. מקטן ועד גדול נפגשים כל המשפחה סביב השולחן לארוחת שישי אצל אימא. לצד הקובות ושאר התבשילים תופס הטבית מקום של כבוד על שולחן השבת. במקור מכינים את הטבית מעוף שלם ממולא בבשר ואורז ותופרים אותו בחוט ומחט. בשנים האחרונות אימא מכינה מחלקי עוף, מה שמקצר את הכנת הטבית ויוצא טעים לא פחות. אחרי הבישול הטבית נח לו בתנור כל הלילה ולבסוף יוצא שחום עם 'חקקה' – השרוף בתחתית שכולם רבים עליו כדי לקבל חתיכה. זמן הבישול הארוך והחום הנמוך הוא זה שעושה את הטבית למאכל מיוחד כל כך".