ילדות נשכחת

נוגה נולדה בשנת 1939 בעיר קוואלה שבצפון יוון, ילדה שישית למשפחה אמידה ומוכרת. אביה – שמואל פילוס היה סוחר, ואימה – זמירה דאגה לענייני הבית והילדים. המשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה היהודית, וקיימה קשרים טובים גם עם השכנים היוונים. כשהגרמנים פלשו ליוון, נוגה הייתה תינוקת קטנה. אביה, אחיה ושתי אחיותיה הגדולות נלקחו למחנה ריכוז. אימה נשארה חולה בבית עם אחותה אסתר, שהייתה בת 12. שכנה של המשפחה, אישה בשם קאטינה פרסידו, החביאה את נוגה ואחות נוספת, מתי, בתוך חביות טבק שהיו בביתה וכך הצילה את חייהן. קאטינה היא זו שברבות השנים סיפרה לנוגה על משפחתה ועל הקורות אותה בתחילת המלחמה. נוגה שיתפה עד כמה המידע הזה היה חסר לה בעבר: "בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה ידעתי שאני ניצולת שואה, אך לא היה לי במה לשתף את ילדיי ואת משפחתי. לא ידעתי מהן החוויות הקשות והמציאות האמיתית שעברה על משפחתי ועלי. עד שיום אחד נולדתי מחדש וזכיתי לקבל את תעודת הלידה שלי מיוון, וזכיתי לראות את תאריך לידתי ואפילו את השעה".
כשנוגה ואחותה חזרו גילו שביתן נבזז ולא נשארו בו אפילו כלי אוכל. אחותה אסתר הלכה לעבוד בבית חרושת לטבק כדי לדאוג לה ולאחותה מתי לאוכל. בלילות היו מתחבאות במרתף שהחלון שלו היה בגובה הכביש, וממנו יכלו לראות את מגפי החיילים הגרמנים.
כשהסתיימה המלחמה, חזרו הפרטיזנים לחפש ניצולים ומצאו את נוגה ואחיותיה. הן נלקחו לבית יתומים בסלוניקי, ומשם עלו לארץ. כשנוגה הייתה בת 11, אחותה אסתר חשבה שיהיה טוב עבורה לעבור לקיבוץ עם עליית הנוער. כך הצטרפה לקבוצת עולים שהגיעו לקיבוץ כפר מנחם. בקיבוץ אימצו אותה אביגדור וז'וז'ה כהן, עם בניהם ראובן ועמוס. הבן ראובן נפל במלחמת יום הכיפורים.
במשך הרבה שנים הייתה נוגה הספרית של הקיבוץ וניהלה את מדור המספרות בקיבוץ הארצי. לאחר שפרשה התנדבה ללמד ספָּרות בבית ספר מקצועי לנערות בירושלים.
לדור הצעיר היא מבקשת למסור: "השורשים שלכם הם חלק משמעותי ממי שאתם. גם במצבים הקשים וחסרי התקווה אפשר להתרומם ולבנות חיים חדשים ומלאי משמעות".