ילדה לבד במלחמה

ציפורה נולדה בשנת 1932 בפּוריצק, פולין (כיום אוקראינה), כבת בכורה (מתוך ארבעה) להוריה אייזיק ורחל. אביה היה סוחר תבואות ואימה עקרת בית. המלחמה פרצה בזמן החופש הגדול, וציפורה הייתה אצל סבתה בלודמיר. "אמא שלי פחדה ורצתה לקחת אותי הביתה, אבל סבתא שכנעה אותה להגיע עם שאר המשפחה אליה ללודמיר". למרות השמועות על הזוועות בוורשה, אביה היה אופטימי לגבי הגרמנים והאמין שהם "עם תרבותי".
הנאצים נכנסו לגטו שבעיירה ובתוך דקות החלו לרכז את היהודים בכיכר המרכזית ולהעלות אותם על משאיות. אמה של ציפורה ציוותה עליה לברוח. היא רצה לאחד הבניינים, נכנסה לדירה הראשונה, הסתתרה מתחת למיטה ופרצה בבכי עד שנרדמה. היא התעוררה לקול מהומה, וראתה איך הכפריים הפולנים נכנסים לבתי הגטו ובוזזים את רכוש היהודים. היא הגיחה מתחת למיטה, ויצאה החוצה להסתובב ברחובות העיר. לקראת הערב היא התגנבה לגינה של אחד הבתים כדי לישון בין השיחים. כיוון שהגרמנים הטילו עוצר על העיר, עצר אותה חייל ולקח אותה לתחנת המשטרה. היא דיברה עם החייל רק בפולנית, ואמרה לו שהיא רעבה. הוא נתן לה פרוסת לחם עבה מרוחה בחמאה, ובסיום העוצר שחרר אותה לרחוב. לאחר זמן מה עברה לידה אישה ולחשה לה ביידיש: "בואיי אחרי!", היא לקחה את ציפורה לביתה, והסתירה אותה מספר שבועות. בשלב מסוים החליטה לצאת מהעיר לכיוון היער שבו הסתתרו פרטיזנים רוסים. בתוך היער ראתה בית בודד שדלתו פתוחה. "ילד פולני כבן שלוש רץ לעברי, חיבק אותי, ולא נתן לי לזוז. אימו, שצפתה במחזה, הזמינה אותי פנימה". ציפורה נשארה להסתתר בביתם עד תום המלחמה.
כשנגמרה המלחמה, בן־גוריון הקציב סכום כסף נאה במטרה לפדות ילדים יהודים שהגיעו למשפחות פולניות בכפרים. קצין יהודי בצבא הפולני בשם בירגר, עבר עם הכסף מכפר לכפר והציע אותו לאיכרים בתמורה לילדים יהודים. אבל ציפורה לא רצתה לעזוב. היא סיפרה: "אני, שכל משפחתי הושמדה, לא רציתי יותר להיות יהודיה. אפילו הלכתי לכומר בכנסיה כדי שינצר אותי. הוא לא הסכים". כשבירגר היה מגיע לבית שבו גרה, הייתה ציפורה בורחת לשדות. הוא נאלץ לחזור כמה פעמים עד שבעלת הבית הפולניה תפסה אותה בכוח ומסרה אותה אליו. בירגר שילם לה בעין יפה ולקח את ציפורה לבית ילדים יהודי בעיר לודז׳. היא צורפה לתנועת השומר הצעיר, ונשלחה לארץ ישראל, לקיבוץ עמיר שבצפון. למרות שאהבה מאוד את עמיר, ב־1951 הגיעה זעקת עזרה מקיבוץ רבדים שנותר עם חמישים חברים בלבד. בלב כבד ציפורה נענתה לקריאה והצטרפה לקבוצת עזרה לרבדים. היא עבדה בדיר של רבדים עד שהפכה למטפלת התינוקות של הקיבוץ. ברבדים גם הכירה את בעלה גדעון, וביחד הם הקימו משפחה עם ארבעה ילדים, שבעה נכדים ונין אחד.