המסע אל אדמת הארץ

הזיכרון הראשון של לאוניד וולצ'ונוק, לימים דוקטור אריה איתמר, הוא זכרון הפצצת חיל האוויר הגרמני על ביתו באודסה, ברית המועצות, בשנת 1941. זיכרון שמתחיל את מסע חייו העמוס, הנמשך עד היום בביתו בקיבוץ בית ניר המוקף בירוק האביבי של המועצה האזורית יואב. מסע ארוך חוצה ארצות, שמות ותעודות, לעיתים מזויפות, בדרך לארץ. מסע שכותב היסטוריה של עם שלם בדרכו מגולה לתקומה.

אימו של אריה עבדה במפעל ביטחוני ואביו סגן מיכאל שירת כחובש קרבי בצי הסובייטי ונפל במלחמה. ממש לפני שהרומנים כבשו באכזריות את עירם אודסה, הספיקה סבתו לעלות איתו על הרכבת האחרונה שעזבה את העיר, כשהדרכים מובילות אותם לדושנבה בירת טג'יקיסטן שם התרכזו פליטים רבים שברחו מן הצורר הנאצי. פליט יהודי מפולין הפך לאביו החורג ולראשונה לימד אותו על ישראל ועל הציונות.
בסוף המלחמה החל מסעו הארוך לארץ בהובלת תנועת הבריחה שפעלה להבאת ניצולי השואה למולדת. מתוך הרכבת הצפופה נחשף אריה לראשונה לזוועות המלחמה. הרכבת נסעה עד צפון פולין ומשם החל מסע רגלי בן 400 קילומטר דרומה לגבול הצ'כי, מסע שנמשך כחצי שנה. "צעדנו בלילה, וביום היינו מסתתרים ביערות מפחד הפולנים העוינים", הוא מספר. עיירת הגבול הצ'כית הייתה מוצפת פליטים. לעומת האנטישמיות הפולנית, הצ'כים התגלו כמחבקים ואדיבים ואף הרעיפו על הפליטים פרחים ופירות. מכאן המשיך המסע ברכבת דרך אוסטריה לגרמניה. כשעצרה הרכבת במחנה ההשמדה מטהאוזן, התגלו לאריה זוועות השואה בכל עוצמתן האכזרית.
בגרמניה רוכזו הפליטים במחנה עקורים בהמתנה לעליה לארץ ישראל שנשלטה אז תחת מנדט בריטי אשר אסר על עליית יהודים. מסעו של אריה המשיך לצרפת, כשתנועת הבריחה דואגת לתעודות מזויפות ולשוחד לשוטרים במחסומי הדרכים.
בבוא היום הגדול, אריה ומשפחתו הצטופפו עם כ־4500 פליטים נרגשים על אוניה ישנה שלימים תיקרא יציאת אירופה או אקסודוס ותהפוך לחלק חשוב באתוס הישראלי. טקס הנפת דגל ישראל ביום האחרון למסע (כך הם חשבו), ומראה הרי הכרמל ובתי חיפה נחרט עמוק בזכרונו ומרגש את אריה עדגם היום.
למרות הסכמים מוקדמים, הבריטים תקפו את האקסודוס במים בינלאומיים, השתמשו בנשק חם הרגו שלושה מאנשיה ופצעו רבים. המעפילים נשלחו חזרה לצרפת אך בעידוד אנשי ההגנה סרבו לרדת לחוף, ודרשו לחזור לישראל. המסע לווה בסיקור עיתונאי נרחב וזכה להכרה ואהדה בין לאומית. לא מן הנמנע שאירועי אקסודוס השפיעו על החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית. הבריטים החזירו את הפליטים לגרמניה, אך אחרי החלטת האו"ם נכנעו ללחץ הבין לאומי ואפשרו לפליטי אקסודוס לצאת שוב למסע ארצה.
ב־31 לדצמבר 1947, בהתרגשות עצומה וקבלת פנים מחבקת – תם המסע. אריה ומשפחתו הגיעו סוף סוף לארץ.
אריה התערה בחיים בארץ, שירת בנח"ל ואף הגשים חלום להיות צנחן. רוב חייו גר בירושלים, שם השלים דוקטורט בגיאולוגיה והתמחה במתכות בטבע, נושא בו הוא פועל ועובד גם היום. בשנת 2011 השתקע אריה בעקבות בתו בקיבוץ בית ניר. לאריה שלושה ילדים וחמישה נכדים. הוא פועל לשימור מסורות העפלה דרך הרצאות, ספרים שכתב ופרויקטים של תיעוד שהוא מוביל. את ביתו מפארים אבנים ייחודיות שאסף כגיאולוג בארץ ובעולם. בחצרו הקים אריה מיזם חינוכי בשם "מסע משפחתי לבטן האדמה" דרכו הוא מפשט ומסביר תופעות גאולוגיות מורכבות.
במסע חייו אסף אריה תובנות רבות, המרכזיות שבהן, אותן הוא מעביר בהרצאות ואירועים, הם אהבת הארץ, אהבת אנשים, ובמיוחד את האנשים השונים מאיתנו. סיפורו המרתק חף מהתקרבנות ומהטלת אשמה. כמו אז גם היום אריה מקדש את האפשר, את המעשה ואת האמונה, כדרך להביא גם אתגרים קשים אל חופי ההצלחה.