שומר המסגד

גָּ׳מִיל אִבְּרָאהִים אַלָעג׳וֹ (جميل ابراهيم العجو) נולד בשנת 1938 בעיר לוד השכנה של רמלה. לאחר הקמת המדינה עבר עם משפחתו לרמלה ושם התחתן עם סַלִימָה. יחד הקימו משפחה ולהם חמישה בנים ושתי בנות, עשרים וחמישה נכדים ועשרים ואחת נינים. אימפריה!בצעירותו עסק ג'מיל מספר שנים בתחום החקלאות ובהמשך עבד בחברה המתמחה בתחום המתכות, הן כמכונאי והן כמלגזן.
"רמלה היא עיר נפלאה", הוא מציין עם חיוך על פניו ושרשרת מסבחה בידו וממשיך, "חיים כאן אנשים פשוטים. למרות מה שקורה במדינה שלנו, היחסים בעיר בין יהודים לערבים תמיד היו טובים - מאז שאני זוכר שהגעתי אליה עם קום המדינה ועד היום".
לאחר שיצא לפנסיה בשנת 2000 החל ג'מיל לעבוד כשומר המסגד הגדול הסמוך לשוק ולמוזיאון העירוני, בו הוא גם משמש כמואזין עד ימינו. את המסגד הגדול בחר לאתר בו ביקש להצטלם ולספר על עצמו ועל העיר.
"כל שנה, במהלך חודש הרמדאן, אני מקפיד להגיע מדי יום לתפילה כאן במסגד הגדול, כפי שאני עושה כבר מעל לשבעים שנה. המסגד אינו רק מקום תפילה כפי שרבים חושבים, אלא גם מקום חברתי בו אני פוגש אנשים מהסביבה – כאן אנו יושבים, מדברים, מתעדכנים במה שקורה וכמובן מתפללים ותורמים לצדקה". על השוק המפורסם שצמוד למסגד הוא מספר: "השוק הזה כבר קיים מאות של שנים. אי אפשר שלא לעבור דרכו ולהריח את התבשילים מהמסעדות בדרך למסגד. כבר לפני יותר מאלף שנים, כשהוקמה רמלה, היו בה שווקים רבים סביב למסגד הגדול שלה אז – המסגד הלבן. החיים הרוחניים שלי כאן במסגד, חיי היום-יום בשוק - זאת רמלה בשבילי".
את ג'מיל הכרתי לפני כעשרים שנה בתור שומר המסגד הגדול, אליו הגעתי עם קבוצות מטיילים. בשנים האחרונות, במסגרת תפקידי בעירייה, אני פוגש כאן כמעט מדי יום גם את בנו הִישַאם, מחליפו כשומר המסגד מטעם הוואקף בעיר. על הקפה הטוב אני לא מוותר. את הפוליטיקה אנחנו משאירים בצד.
את קולו הייחודי של ג'מיל אני עדיין מזהה מדי פעם, עם קריאת המואזין לתפילה ממשרדי שבמוזיאון הסמוך. על החברות עם ג'מיל והישאם, אני רק יכול להגיד – זכיתי.