סאלח, פה זה ארץ ישראל

מיכה (מיכאל) כהן נולד בשנת 1951, בן רביעי להורים יוצאי טוניס. סבתו יילדה אותו בלידה ביתית, בבית הוריו ששכן היכן שהיום ניצב בית הכנסת בשוק של רמלה. אביו היה חייט בטוניס, ומיד עם קום המדינה גמר בלבו לעזוב הכל ולבוא עם אשתו וילדיו לארץ הקודש. בהמשך, כאשר התרחבה המשפחה לעשרה ילדים, עברו לגור ברחוב העלייה השנייה.

כבר מגיל צעיר חווה מיכה את חיי הדוחק של העולים. "נכון 'סאלח שבתי'? אז היה אותו הדבר, רק גרוע יותר", הוא מספר, "חיינו מן היד לפה, כולנו אכלנו מצלחת אחת". המשפחה גרה בצפיפות, ללא תשתיות ובתנאים ירודים. כבר בגיל 12 עבד במכולת כדי לסייע בחוב המשפחתי, ובתום כיתה ח', אף שהיה תלמיד מצטיין, לא המשיך ללימודיים תיכוניים. הוא החל לעבוד כעוזר חשמלאי, רכש את המקצוע ביום ובערבים למד לימודי ערב. "היה עוני – אבל הייתה אחדות", אומר מיכה.

התנאים המאתגרים חילצו ממיכה שלל רעיונות ופתרונות יצירתיים, והוציאו לו שם של 'יזם' שכונתי. כך למשל, באחד החורפים, כאשר בשוק נקוו 'אגמים' של מי גשמים, הוא בנה סירה קטנה ושט בה. הוא היה בונה קורקינטים ומכין 'טיארות' (עפיפונים) מנייר, ומוכר אותם בגרושים. לעצמו הרכיב אופניים מחלקים שמצא ואף בנה גיטרה, במטרה ללמוד לנגן בלהקת "הקולות הגבוהים". "היו חסרים לי שישה מיתרים לגיטרה, אז חסכתי עשר לירות ונסעתי לתל אביב", מיכה מספר. "הנסיעה עלתה לירה אחת, והמיתרים עלו תשע לירות – כך שנגמר לי הכסף. הלכתי ברגל הביתה, עם הגיטרה עליי, מרחוב אלנבי בתל אביב לרמלה".

בהגיעו לגיל 18 התגייס מיכה לחטיבה 401 בחיל השריון, ושירת שלוש שנים בתעלת סואץ. זמן לא רב לאחר שחרורו, בעודו צועד ברחובות השקטים עם הטלית על כתפיו, רכב עמוס חיילים חלף על פניו. היה זה יום כיפור של שנת 1973. "שאלתי אותם, מה אתם מחפשים? הם ענו לי, את מיכאל כהן, יש צו 8. עליתי מהר לרכב ונסעתי לארוז תיק. אמרתי לאימא שלי – יש מלחמה, אני מתגייס".

לאחר המלחמה הלך מיכה לעבוד כנהג ב"אגד", ובהמשך יצא לדרך עצמאית ופתח מרפדייה. בגיל 45 הוא עשה צעד אמיץ והשלים בגרויות, תיקון למיכה הקטן שלא זכה לרכוש השכלה. היום מיכה נשוי לרחל, אשת קבע לשעבר בת מושב מצליח. להם ארבעה ילדים ושישה נכדים בגילאי 1-10, אותם מיכה אוהב ומפנק בכל הזדמנות.

כישראלי ציוני, איש צבא שהתגייס בלהט, הוא מצר על כך שאחד מבניו עזב את הארץ לארה"ב. עם זאת, הוא לא יכול שלא להיות מודאג מהמצב. "המלחמה האמיתית היא פה בינינו", הוא מזהיר, "אנחנו עלולים לאבד את המדינה בגלל שנאת חינם וחמדנות. אני גדלתי בדור אחר, דלתות הבתים היו תמיד פתוחות וכולם היו אחים זה לזה. אני נולדתי וגדלתי פה ותמיד יהיה לי איכפת מרמלה".