חדוות עשייה

חדוה רביב היא מנהלת מרכז יום לניצולי השואה ברמלה, בת לניצולי שואה ודמות אהובה ומוכרת בעיר.אביה ברוך ז"ל היה יליד העיר רובנה בפולין (כיום באוקראינה), פרטיזן ולוחם אמיץ. כאשר הגרמנים נכנסו לעיר מולדתו הוא פגש חבר וברח איתו ליער, שם הם התחברו לקבוצת פרטיזנים. בהמשך התגייס לצבא האדום וקיבל תעודת הוקרה על פועלו.
כשנגמרה המלחמה הצטרף אביה של חדוה לאנשי "קיבוץ דרור", קבוצה של פעילים מישראל אשר לימדו אותו ויהודים נוספים שפה ומקצוע והבריחו אותם לארץ. כך בשנת 1946 יצא ברוך למסע לארץ ישראל דרך איטליה, באונייה שנקראה "אף על פי כן". האונייה נעצרה ע"י הבריטים, שעיכבו את היהודים במחנה בקפריסין. בשנת 1949 עלה סוף כל סוך ארצה והתגייס לצבא ההגנה לישראל.
אימא של חדוה, טובה, נולדה במחוז לובלין בפולין למשפחה בת שישה אחים ואחיות. טובה התחנכה בבית ספר פולני ובימי ראשון בשבוע למדה עברית ב"בית יעקב". בשנת 1932 נכנסו הגרמנים לעיר והרגו את היהודים המבוגרים. לאחר מספר ימים נכנסו הרוסים. לאחר תקופה קצרה הגיע נציג מהצבא הפולני, שהיה כנראה יהודי, וייעץ למשפחת האם לברוח לגבול רוסיה. המשפחה עשתה כדבריו, ומרוסיה המשיכה ברכבות לסיביר, שם השתקעה למשך שש שנים. האם הלכה לבית ספר בקור עצום, עד גמר המלחמה.
בשנת 1950 עלו טובה ומשפחתה ארצה והתמקמו ב"מחנות טוניס" בבאר יעקב, שם פגשה את ברוך ונישאה לו. לאחר החתונה הם עברו לגור בשכונת קרית מטלון בפתח תקווה, שם גרה משפחתו של ברוך. לקראת לידתה של חדוה בשנת 1951, עברו הוריה לגור ברמלה. ברמלה נולדו גם שני אחיה של חדוה.
חדוה למדה בבית ספר היסודי "מענית" ובתיכון אורט. בשנה הרביעית עשתה התמחות לאנשי משק. בגיל שמונה עשרה וחצי התגייסה חדוה לצבא ושירתה בחיל התובלה בצה"ל, אליו חזרה לשירות קבע לאחר עבודה של שנה במשרד מחשבים בתל-אביב.
חדוה נישאה בשנת 2001 לעמיקם ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. בשנת 1991 השתחררה מחיל התובלה ועבדה במקומון "מוקד-81" כמזכירת מערכת. כשהעיתון נסגר עבדה ארבע שנים באיגוד ערים "איילון", ובשנת 2001 התחילה לעבוד ברשת המתנ"סים – שם מצאה שליחות חברתית.
במקביל לפעילות החברתית הענפה שהובילה חדוה ברשת למתנ"סים, ביקשו ממנה פתוח ולנהל את מועדון ניצולי השואה. לשם כך היא עברה קורס והדרכה של ארבעה וחצי חודשים, בסיומם פתחה את מועדון "מפגשים" ברמלה. המועדון לניצולי שואה פועל עד היום בימים א' ו-ד', ומעניק לאוכלוסייה המבוגרת בית חם למפגשים חברתיים, הרצאות העשרה ואירועים מסביב לחגים. בנוסף מתקיימות פעילויות בשיתוף עם בני נוער וארגונים נוספים בעיר.
בסוף שנת 2024 פרשה חדוה לגמלאות, אך היא ממשיכה להתנדב במלוא המרץ במרכז שהקימה ולהעניק לקהילה. המועדון שהקימה הוא נדבך חשוב בחיי הקהילה המבוגרת ברמלה, ועבור חדוה הוא מסמל ניצחון אישי-משפחתי, שמוקדש להוריה ולקורות משפחתה במלחמת העולם השנייה.