בלה צור

בלה צור (וינשטוק) נולדה בדצמבר 1952 בעיר רעננה, להורים ניצולי שואה שעלו מפולין וגרו בבית עולים. האבא חיים וינשטוק היה משותק ביד שמאל מפציעה במלחמת העולם השנייה. הייתה לו חנות אופניים ברחוב רמב"ם, הרחוב שבו שכנה חנות השעונים של הוריו של חיים ברוידא – ראש העיר הנוכחי.לבלה היה אח מבוגר בשבע שנים, זאביק, שהלך לעולמו ב-2020, ואחות שתבדל לחיים ארוכים הקטנה ממנה בעשר שנים – זהבה. בלה נשואה לעופר צור. לזוג ארבעה ילדים: חגי, יאיר, יואב ואביגיל, ושמונה נכדים ונכדות.
בלה למדה בבית הספר "יבנה" עד גיל תשע, אך מאחר ובגיל שנתיים חלתה בשיתוק ילדים (פוליו), היא נאלצה מטעמי נגישות לעבור עם הוריה לפתח תקווה, "העיר הגדולה", שם יכלה להגיע לבית הספר במונית. "לא היה ברעננה כלום, ולהגיע לרופא אפשר רק באמצעות סוס ועגלה".
בהמשך למדה ב"נצח ישראל לבנות" והמשיכה לתיכון "ישורון" בפתח תקווה, כאשר כל העת התאמנה בשחייה במרכז הספורט "ספיבק" ברמת גן, מה שהוביל אותה להיות אלופה פאראלימפית. באולימפיאדת הנכים בטורונטו בשנת 1976 זכתה בלה במדליית זהב בשחיית גב ובמדליית ארד במשחה חופשי. בשנה ההיא זכתה גם להכיר "איש מקסים" - עופר צור, לימים בן זוגה, נכה צה"ל שנפצע במלחמת יום הכיפורים ובלט במשחק הכדורסל על כיסאות גלגלים.
לאחר נישואיהם ב-1980 הם קבעו את ביתם ברעננה. שלוש שנים לאחר לידת בנם הבכור, ילדה בלה שלישייה של שני בנים ובת. ההיריון היה קשה, וכלל שמירת היריון ולידה בחודש השביעי. בלה היא בעלת המוגבלות היחידה בארץ על כיסא גלגלים שילדה שלישייה. גידול הפגים היה לא קל, והזוג נעזר בבני משפחה, בשכנים ובחברים.
המוטו של בלה כפול: "לעשות טוב" ו- "גם אני יכול". כבעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, השתדלה לעשות טוב לכל נזקק. היא עבדה באגף הרווחה בעיריית פתח תקווה, בבית לוינשטיין, בבית החולים "רעות" בתל אביב ובבית חולים הסיעודי "נועם".
ב-1988 החלה לרקוד בכיסא גלגלים בוינגייט ובבית הלוחם בתל אביב. ב-2001 הצטרפה כחברה ללהקת "ורטיגו" שהוקמה על ידי נעה ורטהיים במופע שנקרא "כוח האיזון".
לימים בלה מוצאת עצמה בפעילות ציבורית בעיריית רעננה, בעיקר למען אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. בין פעולותיה הרבות: הנגשת בניין העירייה לנכים עם כיסאות גלגלים, הסדרת חניות לנכים ליד ביתם וברחבי העיר, והנמכת מדרכות להקלת המעבר של הכביש על כיסא גלגלים.
בלה הייתה חברה במועצת העיר רעננה במשך 10 שנים ובין השאר החזיקה את תיק הרווחה, הייתה יו"ר מועצת הנשים ולקחה חלק בוועדות שונות כחברה וכיו"ר. בשנת 2006 הייתה מעורבת בהקמת "פארק חברים" בעיר, הפארק הנגיש הראשון מסוגו בארץ, שמאפשר לבעלי מוגבלויות ליהנות מהמתקנים הייחודיים בו.
היא מרצה כעשרים שנה לבני נוער בנושא "גם אני יכול", במטרה לעורר מודעות לבעלי מוגבלויות ולעודד שיח פתוח. בלה עטורת מדליות מהפעילות הספורטיבית בצעירותה, ונושאת עמה תארים נוספים: "אות השוויון" לשנת 2003 ו"אות המאבק" לשנת 2006. בשנת 2023 קיבלה את תואר יקירת העיר רעננה.
לצד העשייה הענפה מוצאת בלה זמן לתחביב האהוב שלה: סריגה. היא סורגת כובעים, גרביים, צעיפים מיוחדים, וגם בובות מדהימות בגדלים שונים שסרגה בחמש מסרגות.
לסיום, וידוי אישי. נכנסתי לפגישה עם בלה ועופר בחשש שמא אכשל בלשוני, ומצאתי זוג חייכן, מלא אהבה ומאיר פנים, שמדבר על כל עניין ועניין בפתיחות.