״בזכות מנזר נוצרי בבריסל ניצלתי מזוועות המלחמה״

"אני טיפוס אופטימי", מספרת רחל דליות בשיחתנו, "שמעתי פעם משפט יפה: 'הכול תלוי באיזה צד של השמש עומדים'. כך החלטתי לראות את החיים". מבין מעלותיה הרבות, רחל דוברת ארבע שפות – אנגלית, צרפתית, גרמנית ועברית. מוזיקה היא שפתה החמישית. היא אוהבת להאזין למוזיקה קלאסית וג'אז, ובצעירותה אף למדה נגינה בכינור.
רחל (רוחל'ה) דליות נולדה בשנת 1933 בבריסל, בלגיה, בת יחידה לאסתר וציון ז"ל. עם עלייתם של הנאצים לשלטון הוסתרה במנזר נוצרי בבריסל תחת זהות בדויה במשך 3 שנים. בזכות המנזר, שנכנס לרשימת חסידי אומות עולם, ניצלו 15 בנות מזוועות המלחמה, ביניהן רחל. לפני כמה שנים, לראשונה מאז המלחמה, ביקרה במנזר יחד עם נכדה, ביקור שתזכור לעד.
בסוף המלחמה עלתה לפרדס חנה, בה נשארה עד היום. בשנת 1953 התגייסה לצבא, שם שירתה כחובשת במחנה 80. "אלו היו שנתיים טובות, נהניתי מכל יום". בתקופה זו פרדס חנה הייתה כה צעירה, עד שאפילו בצבא שאלו אותה בצחוק: "יש לכם חשמל שם בפרדס חנה?".
לאחר השחרור פגשה את שמואל (ז״ל), דור שישי בארץ, שלימים יהיה בעלה. בשנת 1954 התחתנו השניים בפרדס חנה. "שמואל לימד אותי את אהבת הארץ, ערכים שעברו לכל המשפחה", היא משתפת. כיום לרחל שלוש בנות, שבעה נכדים ונינה. שלושת בנותיה גרות כמוה בפרדס חנה ושולטות במספר שפות.
לאחר שליחות בשירות הדיפלומטי באפריקה במשך 10 שנים, במסגרתה פעלה רחל למען היהודים בשגרירויות הזרות ותרמה רבות לקשרים בין־לאומיים, חזרו השניים ארצה. "היינו צמד טוב בארץ ובחו"ל", היא מספרת. כשחזרו עבדה רחל במרכז קליטה בחדרה. בתחילת שנות ה־2000 התנדבה בפרויקט "עיר תאומה" בו ייסדה את הקשר בין העיר גראס בצרפת לבין פרדס חנה, שהוליד שיתופי פעולה רבים. בנוסף, ואיך לא, הייתה רחל אחראית לשליחת מוזיקאים ישראלים לפסטיבלים בעיירה בגרמניה. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממנה. צלצול הטלפון הנייד שלה, כך מתברר לי במהלך הפגישה, הוא אחד הקטעים האהובים עליי בג'אז, של דייב ברובק. האמירה "מוזיקה מחברת בין אנשים" מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש, וכך קרה לי עם רחל.