ילדותי השנייה באור יהודה

עמוס בן דוד נולד ב־1941 בבנגאזי, לוב, לאביו, חואטו ואמו פורטונה. בשנות מלחמת העולם השנייה ברחו עמוס והוריו יחד עם אחיו הפעוט לתוניסיה, ומצאו שם מחסה במחנה פליטים. הוא מספר כי במחנה היו חדרים ללא מקלחון ובלי מים. הברזייה הייתה במרכז הרחבה וממנה כולם לקחו מים לשימושם הפרטי. עמוס היה רק ילד בן שש כשנאלץ להיחשף לזוועות המלחמה בעל כורחו: ״יום אחד הגיעו מטוסים גרמניים וירו על העיר. אחי הקטן שהיה בן שנתיים קיבל רסיס בראש ונהרג על המקום. אמא גם חטפה רסיסים, בפנים ובראש. את אחי לא היה מי שייקבור. במזל עברה בחוץ עגלה עם ילד יהודי צעיר שנפטר, וההורים ביקשו מהאנשים שליוו את העגלה שייקחו את אחי איתם וייקברו אותו״.

אחרי המלחמה חזרה המשפחה לבנגאזי, אך אמו של עמוס עמדה על כך שיעלו ארצה. ״הלכנו מבנגאזי לטריפולי, משם הייתה עלייה לארץ באוניות. בשנת 1951 ירדנו מהאונייה בנמל חיפה. אני זוכר שהביאו אבקה לבנה, ושמו אותה עלינו. זה היה ריסוס. משם לקחו אותנו לשער העלייה, שם היינו חודש ימים, עד שהגענו למעברה באור יהודה״.

החיים שלהם באור יהודה התחילו באוהלים, מהם התקדמו לצריפים, ובסוף עברה המשפחה לבניינים חדשים שנבנו. כאן התחילה ילדותו השנייה של עמוס, כאן עלה למצוות, בא בברית הנישואין עם אשתו רג׳ינה, כאן עבד במשך 35 שנה בתור אזרח עובד צה״ל, וכאן גידל יחד עם רג׳ינה, שנפטרה לפני כעשור, את משפחתם הענפה – שלושה ילדים, עשרה נכדים וחמישה נינים, חלקם גרים באור יהודה עד היום.