הכבשים של משפחת נחום

סיפורה של אור יהודה התחיל בפרקים של שממה וריק, כשהאופק האורבני של היום היה מורכב מאדמה ואוהלים בלבד. בנוף הזה גדלו ילדים, כמו רפי נחום ואחיו, שמצאו בילוי מסקרן משלהם, עליו הילדים של היום יכולים רק לחלום. בכל יום, אחרי בית הספר, היו הילדים של אור יהודה מתאספים בשטח השייך למשפחת נחום, שם חיכו להם הכבשים.
הכבשים הן מעין סמל משפחתי של משפחת נחום, ומאחוריהן גם סיפורים ומסורת שלמה. רפי נחום, יליד 1942, היה ילד טריפוליטאי בלוב כשתכננה משפחתו לעלות ארצה. "היה לנו עדר של כבשים, סוסים ועגלות – זה היה העסק של אבא", הוא מספר. "אבי הגיע לארץ כתייר ובחן את המקום בו יוכל לגדל צאן ובקר בארץ. הוא פנה לראש הממשלה עצמו, דוד בן גוריון, והשיג ממנו אישור מיוחד לעלות עם העדר ארצה". משפחת נחום, שמנתה אז חמישה ילדים, עלתה לארץ וקיבלה חלקת אדמה בת 30 דונם באור יהודה. אביו של רפי עסק בחקלאות ובגידול הצאן, וחלקת האדמה שלהם היוותה מוקד משיכה לילדי האזור כולו.
מעבר לגידול הצאן שנמשך עד עצם היום הזה, עסק רפי במגוון עבודות בהן הביא לידי ביטוי את כישוריו הייחודיים לשירות הציבור. הוא נישא בשנת 1966, שנים בהן שרר מיתון קשה במשק, והחל לעבוד במועצה של אור יהודה, בלשכת הסעד. באותם ימים הניירת והבירוקרטיה הקשו מאוד על העבודה. רפי הביא עימו רוח חדשה של יוזמה וייעול השירות, באמצעות פטנטים מבריקים וישימים. לאחר מספר שנים פרש מהמועצה ועסק בחשמלאות באופן עצמאי, אך לא ארכו השנים והוא חזר למועצה, הפעם כאחראי על מחלקת תחזוקה. גם כאן הוא תרם את הכישרון הארגוני שלו והכניס שיפורים משמעותיים לטובת התושבים. כאשר אחרים ביקשו לעצמם את תפקידו, הוא פינה בצניעות את המקום וייסד חברת קבלנות עם אחיו – האחים נחום. אחרי שנים של עבודה עצמאית שוב נקרא רפי למועצה, ומאז עבד במחלקת תשתיות.
במקביל לעבודותיו המגוונות, שימש רפי כגבאי בבית כנסת שיסד אביו במשך שלושים שנה. מורשת יהודי לוב יקרה לליבו והוא היה מבין המייסדים שבזכותם עומד היום המרכז למורשת יהדות זו.
קווי האופי הבולטים של רפי הם סוד הצלחתו: החשיבה לטווח הארוך, הכישרון הטכני והניהולי, לצד סבלנות, אנושיות ונכונות למאמץ. "המוטו שלי הוא – תחשוב פעמיים, תבצע פעם אחת", הוא מוסיף בחיוך. הוא מציע את עצמו בפשטות למען האחר, מציע את עצותיו, כישרונותיו, מרצו ועמלו. "אני כאן כדי לעזור", הוא חוזר ואומר בכנות. עד היום, גם אחרי שיצא לפנסיה, הוא תמיד נכון להעניק עזרה.
לרפי נחום ארבעה ילדים. עד היום הוא רועה כבשים בחלקת האדמה שלו, כמעט כמו בלוב הרחוקה. רפי, כדרכם של רועי צאן, הביט תמיד צעד קדימה לפני כולם. אחרי שנים של עמל ציבורי, מסירות ונאמנות, הוא יכול להביט באור יהודה האחרת, החדשה, ולראות בין הבניינים, את אוהליה של אור יהודה הישנה. הוא היה שותף לגלגוליה, לקשיי הבריאה שליוו אותה, לכאבי הגדילה. היום הוא יכול להשקיף עליה כשהיא מפותחת ומעוררת גאווה, ולהוקיר את חלקו באדמה הזו. "את כל מה שקיים פה יצרו בני אדם", הוא אומר, "המאמץ הוא שהוביל לתוצאה".