האור של אורי

כשאורי מורד מחייך וצוחק - לך נותר רק להצטרף אליו. הוא סוחף אותך בקולו החם ובאופטימיות המדבקת. כשמו כן הוא - מאיר ומואר. הוא נולד בעיראק בשנת 1933 להוריו יוסף ודולה. לסביו ואביו הייתה מאפייה בעיראק, ובמשך דורות טיפחה המשפחה מורשת של אפייה שעברה מדור לדור ולא פסחה על הדור הרביעי – ילדיו של אורי. בשנת 1952 עלה לארץ עם משפחתו, ובשנת 1953 הגיעו לאור יהודה.

במעברה היה אורי מהחלוצים שדאגו לאספקת נפט לתושבים. הוא היה לוקח את הסוסים שגידל, רותם אותם לעגלה ונוסע להביא נפט מפרדס כץ, שם הייתה החלוקה הראשית. שמו של אורי הלך לפניו בעקבות המעשה. הוריה של לילו, צעירה תושבת המעברה, מיהרו לשדך לו את בתם, והשניים התחתנו ונולדו להם חמישה בנים.

״אבא ראה את אור יהודה נבנית ומתפתחת, ותרם לכך במו ידיו,״ אומר בנו, יוסי. ״מהיום הראשון שנחת באור יהודה, לא היה מוכן לשמוע על מעבר לעיר אחרת ודחף גם אותנו לא לנטוש את העיר, וכולנו באמת גרים באור יהודה עד היום. זו לויאליות שקשה להסביר״.

מורד היה לוחם שריון ולחם בארבע ממערכות ישראל: מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים. במלחמת הההתשה איבד את הראייה בעין אחת עקב פיצוץ של מוקש בקרבתו. במקצועו עסק בבנאות, נטע את העצים ביער בן שמן, ובנוסף היה ממקימי המרכז למורשת יהדות בבל.