״כשהאמת איתך אתה תמיד תנצח״

קרטיב לימון צהוב זרחני מהסוג הכי פשוט מונח בשקית תרמית כסופה במושב האחורי של המכונית שלי. אני כותבת בווייז ״רמת פינקס״ ומתחילה בנסיעה. זה מקום שכולם מכירים את כולם בשמם וכל מכונית לא מזוהה הופכת לשיחת היום. אני יודעת, נולדתי במקום כזה. אני מיד מבחינה במבטי האנשים הסקרניים ומחנה ליד בית פרטי שעל אף שיש לו שער וגדר הוא מרגיש מואר ופתוח. המקום מרגיש כמו בית, במובן הרחב של המילה.
״בואי תיכנסי״, אומר לי רחמים (רמי) סייג עת מקבל את פניי עם חיוך ועיניים טובות. ברקע, אך ממש לא נעלמת, עומלת רעייתו הכריזמטית, שימחה, על סיר קוסקוס ענקי, כפי שהיא עושה כל יום שישי. ״את נשארת לאכול צהריים, כן?!״ שאלה ספק הצהירה בפניי.
אל רמת פינקס הגיע רמי מבת ים בעקבות החלום של רחמים לבנות בית ולהקים משפחה במקום בו יש אדמה וטבע, עם אנשים פשוטים ובעלי ערכים. הוא מצא זאת ברמת פינקס יישוב שהוקם בשנת 1960 על שם צבי פינקס שר התחבורה דאז. הישוב שהיה עצמאי, צורף בהמשך למועצה אזורית שכללה את רמת אפעל השכנה, וב-2008 כשפורקה המועצה, הישוב סופח לאור יהודה.
רמי, יליד 1954, עבד כמורה למכונאות רכב שעזר לבני נוער המתקשים להתניע ולהניע את עתידם. "זו הייתה עבורי שליחות ולא רק עבודה", הוא מתאר. עם הזמן הבין שלא יוכל להישאר אדיש למצוקת התלמידים והמשפחות ששיתפו אותו כאיש חינוך. כאבא לשלושה ילדים בעצמו לא הסכים להתעלם מהמצב, ופנה לדרך חדשה: במשך 20 שנה רמי נבחר ע״י התושבים לראש הוועד האיזורי, והוא פעל ללא לאות ובנחישות מול גורמים כדי להשיג תקציבים כדי לשפר את חיי התושבים. ״כשהאמת איתך אתה תמיד תנצח״ היה המוטו שלו. ״את יודעת איך היה ביום העצמאות?, בעוד שברמת אפעל השכנה היו הופעות על במות מפוארות, זיקוקים ודוכנים , מה היה לנו פה? איש אחד צדיק, שמסתובב עם קופסא מקלקר ומחלק לילדי היישוב קרטיבים מהסוג הפשוט , בטעם לימון, רק לימון", הוא נזכר ואני מרגישה את ליבו נחמץ.

בסיור שעשינו ביחד ניכר היה שרמי מחובר למקום בנימי נפשו. הוא מכיר כל אבן, עץ ואיש כאן. התושבים יצאו אט אט מן הבתים עם צלחת עוגיות, מטוגנים, חיבוק ואור בעיניים, מכוניות האטו ואף נעצרו ולכל אחד יש סיפור אישי על איך רמי נגע ושיפר את חייו. ואילו הוא מבקש להוקיר תודה לכל אלו שסייעו לו במשימתו: לחברי הוועד עמי מכלוף, גרשון חסון, נורית חשדי, רחמים עגיב, סעדיה חבני ולמזכיר אורי ניסים. כמה קשה לתמצת את פועלו המיטיב של אדם זה. תחילה הצטלם עם קרטיב הלימון כי חשבתי שבזכות רמי יש לתושבי רמת פינקס איכות וטעם נוסף לחיים, לא רק לימון. אך בהמשך בחרתי לצלמו ליד בית הכנסת המכובד והמפואר שהקים. הוא נכנס לשם ירא שמיים וצנוע, ומיד מאירה אותו הילה הנובעת ממחויבותו לקהילה בתוכה הוא גר, למדינה אותה הוא אוהב, ולציבור אותו שירת כל חייו.