הנס של הרב בוריס

הרב בוריס יצחקוב נולד במאי 1955 בסמרקנד, אוזבקיסטן, אז ברית המועצות. בוריס, הבן הבכור מבין ששת ילדיהם של יואב ופנינה, מספר כי שמו הוא שם רוסי שניתן להרבה יהודים בוכרים שנקראו ׳בכור׳ כיוון שהיו בנים בכורים. הוא למד בישיבה מגיל קטן, ועלה לארץ עם משפחתו כשהיה כבר נער בוגר, בשנת 1972. ״הגענו למוסקבה בדיוק בזמן שניקסון, נשיא ארה״ב, הגיע לרוסיה. רוסיה סגרה את כל בתי המלון כדי שחס וחלילה האמריקאים לא ידברו עם התושבים. ככה יצא שישנו שלושה לילות בשדה התעופה. בהמשך היינו אמורים להגיע לווינה, אבל בפולין אמרו לנו שהכרטיס שלנו נגמר פה. לא ידענו מה זה פה, לא ידענו מה לעשות, ישבנו בתחנת רכבת וחיכינו. בערב בא אדם שהזדהה בתור סוכן רוסי וקנה לנו כרטיסים על חשבונו. אני לא יודע מי הוא היה, זה היה כמו נס משמים. הגענו לארץ עייפים ורעבים, היישר להסעה של הסוכנות שהביאה אותנו לאור יהודה, ומאז אני כאן״.

כיום בוריס הוא רב הקהילה, ובמשך שנים עזר לטפח את הקהילה הבוכרית באור יהודה ובארץ בכלל. הוא סייע בקליטת עולים בשנת 1991, פתח את המפלגה הבוכרית הראשונה בארץ, ׳בוכרים למען אור יהודה׳, ובהמשך שימש כסגן ראש העיר וכראש המועצה הדתית. ״אני מעורב בכל הנעשה בעיר. זכיתי לבנות בתי כנסת חדשים, השתתפתי במשמר האזרחי, והייתי ממקימי התאטרון הבוכרי הראשון בארץ, שהתחיל באור יהודה״, הוא מספר בגאווה.

החיים בסמרקנד זכורים לו היטב, לטובה. הוא זוכר איך בשבת היהודים הלכו בשיירה לבית הכנסת, ואת חווית חג הפסח, שרק בו קיבלו הילדים בגדים חדשים, ואת ההכנות לקראת החג שנמשכו שלושה חודשים. הוא מספר לנכדיו ולניניו על זכרונות ילדותו כפי שהוא מספר להם על זכרונות העם היהודי. ״מי שלא ילמד על העבר, לא יעריך את העתיד,״ הוא אומר. ״אני מצטער היום לפעמים כשאני שואל ילדים מאיפה הם והם לא יודעים. ועוד דבר: כשיצאנו מרוסיה ראינו שיש לא רק בוכרים יהודים אלא גם אשכנזים יהודים, וגיליתי שיעקב יכול להיות גם מרוקאי, גם גרוזיני, גם רוסי – זו אותה תורה ואותו האלף בית. התורה היא האחת שמאחדת את כל היהודים ביחד״.