ילדות בצל המלחמה

כשהבינו הוריה של חיה, שהתגוררו בלודז' שבפולין, שמרחפת מעליהם סכנת חיים כי שמועות על הטבח שגרמניה הנאצית מבצעת ביהודים החלו להגיע לאוזניהם, הם החליטו לפעול. אביה הצטרף לפרטיזנים, ואילו אמה שהיתה בהריון באותו זמן ברחה לרוסיה. חיה נולדה ברכבת במהלך הבריחה, בסמרקנד שבאוזבקיסטן. מכיוון שהיא נולדה בדרך, לא היתה לה תעודת לידה רשמית מאף מדינה . ילדה של אף אחד
כשהמלחמה הסתיימה, הן שבו לפולין והתאחדו עם אביה. התברר להם כי רוב המשפחה אבדה: סבא של חיה, שהיה רב, נפטר בגטו לאחר שסירב לאכול חמץ בפסח. בת דודתה נרצחה ע"י גרמני משום שסירבה להסתיר את יהדותה, למרות שהבטיח לה שיציל אותה. מתוך שנים־עשר האחים של אביה של חיה, נותרו בחיים רק אביה ואח אחד נוסף.
בבית שבו גרו לפני המלחמה, התגוררו עתה השכנים שסירבו להחזיר להם את הבית וגירשו אותם בבושת פנים. הם אפילו סירבו להחזיר להם מפות ששם משפחתם היה רקום עליהם ואשר היו כמובן שייכות להם.
את ילדותה בפולין של אחרי המלחמה זוכרת חיה כרווית אנטישמיות, על אף שחונכה להסתיר את יהדותה. כשפרצה מלחמת "מבצע סיני" בישראל, חיה זוכרת ששמעה מסביבתה אמירות מזלזלות כלפי מדינת ישראל כמו: "יהודים אף פעם לא ידעו להילחם". היחס האנטישמי הוביל את חיה, בשנת בת המצווה שלה, להיכנס לביתה ולשאול שאלה אחת – מה זה ישראל? כשראש ממשלת פולין התיר ליהודים לעלות לישראל עם רכושם, משפחתה של חיה ארזה את חפציה ועלתה ארצה.
העלייה לא הייתה קלה. הוריה התגרשו, ואימה נישאה מחדש לגבר חרדי. כך מצאה את עצמה חיה נדרשת ללמוד שפה חדשה ומנהגים חדשים. בדיעבד, היא מעידה שהשקיעה את כל משאביה בהישרדות לאחר העלייה, ולכן לא הייתה פנויה לדובב את הוריה בנוגע לחוויותיהם בתקופת השואה. עם זאת, היא מציינת כי רשמי השואה ניכרו בהתנהגותה של האם עד לסוף ימיה. עדות לכך מצויה במכתב שכתבה לה האם בתקופת מתיחות ביטחונית בארץ, ובו הורתה לה לאגור מזון לעת צרה, ולשמור זאת בסוד מהסובבים אותה.
כשחיה מסיימת את לימודיה, היא ממשיכה לסמינר למורים. לפני שמסיימת לימודיה בסמינר, היא ממריאה עם אימה ואביה החורג לשליחות באורוגואי, שם היא עובדת בגן לילדים יהודים, ומגשרת על פערי השפה באמצעות שירים, ציורים והרבה מימיקה. בשובה לארץ, היא משלימה את המבחנים לתעודת הוראה, ופוגשת את מי שיהיה לעתיד בעלה – חיים.
השניים נישאים ומגיעים בעקבות עבודתם למגדל העמק. חיה עובדת במגוון בתי ספר, ולבקשת הממונים עליה ממשיכה להתמקצע בהוראה מתקנת ובחינוך מיוחד. עיקר מקור גאוותה בעשייתה החינוכית היא תוכנית "האתגר" שריכזה במגדל העמק במשך עשור, ובמסגרתה הכינה ילדים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך לקראת כיתה א', בשיתוף פעולה עם הוריהם.