11 (7).JPG

עדנה עידן

דומה בדומה מרפא

1.png

כתיבה: אלינור בר יהודה

צילום: אמיר רוזנבאום

החיים הם לא תמיד שחור ולבן – ילדות יכולה להיות מאושרת גם כשחיים בצנע, ושמחה יכולה למלא את הלב גם בצילן של מלחמות. סיפורה של עדנה עידן מצביע על המורכבות הזו; כשהייתה ילדה, בזמן מלחמת קדש הילדים אומנו להסתתר בשוחות שחפרו האבות בין צריפי בית הספר. אבל תחושת האחדות ביישוב כנראה גברה על כל פחד, ועטפה את זיכרונות הילדות בחום מלטף.

הוריה של עדנה הגיעו לארץ מפולין, אחרי המלחמה: אמה ומשפחתה ברחו לקווקז, הפכו לפליטים ונדדו ממקום למקום כדי לשרוד; גם אביה, במקור מגליציה, ברח לאוקראינה וגויס לצבא האדום. אביה הוא היחיד ששרד מבין 11 אחיו ואחיותיו. אחרי המלחמה חזרו ההורים לפולין, שם הכירו והתחתנו. עדנה נולדה ב־1949, ואחריה נולד אחיה הקטן. ״בשנת 1950 הגענו למעברה ברמת ישי, וכשהקימו את מגדל העמק ב־1953, עברנו לשם עם רוב תושבי המעברה. הייתה לי ילדות נהדרת. היינו חופשיים, ובילינו כל היום בחוץ. להורים לא היה קל להתפרנס, אבל הייתה פה אווירה של אחדות בין אנשים מכל הגלויות״.

תחביב יוצא דופן פיתחה כבר בכיתה ד׳: לעזור במרפאת בית הספר. גם בחופשים. ״החובש היה מלביש לי סינר, והייתי עוזרת לו״. אחרי התיכון הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות. היא התגייסה לצבא בתור חובשת, ושירתה במלחמת ההתשה. ״המלחמה הייתה נוראית, כמעט כל יום שמענו על הרוגים ופצועים. אבל היו איתי חבר׳ה נהדרים, ולכן זו גם תקופה מאוד יפה בחיים שלי״, היא מתארת שוב את השטח האפור של החיים.

אחרי השחרור קראה בעיתון על קבוצה שמקימה יישוב בסיני. ״עליתי על אוטובוס ונסעתי. הגעתי לדהאב בסיני, בעברית ׳דִי־זהב׳. שם הייתי גננת, אחות – במרפאה מאולתרת לחלוטין – הייתי בצוות המטבח, בצוות דייג. כולם עשו הכול״. מלחמת יום כיפור טרפה את הקלפים מחדש. היא איבדה חברים וקרובים, ואף את אביה שנפטר בזמן המלחמה במגדל העמק. אחרי המלחמה חזרה למגדל העמק.

תחילה עבדה כפקידת שיקום בביטוח לאומי. בהמשך עבדה בחצי משרה בבית החולים בעפולה במשך 17 שנה. במקביל למדה הומאופאתיה ובזה עסקה עד שיצאה לפנסיה. ״פירוש המילה הומאופתיה הוא ׳דומה בדומה מרפא׳״, היא מספרת, ואני חושבת לעצמי שאולי זה בדיוק הדבק שמחבר בין השחור ללבן – על איבה בין בני אדם גובר חום אנושי, על המחסור החומרי גוברת מלאות הנפש.

בגיל 62, אחרי שנים של התמסרות לעבודה קשה מגיל צעיר מאוד – יצאה לפנסיה. אחרי שנה של מנוחה החלה להתנדב בספרייה, בהמשך בפרויקט ״ותיקים בסביבה״ שבו ותיקי העיר פועלים כשגרירי איכות הסביבה בקהילה, ועד היום חברה בצוות החירום היישובי.

עדנה מצולמת ביער בלפור, מבין היערות הראשונים שנטעה קק״ל בארץ. היער מזכיר לה את ימי ילדותה מלאי החדווה והתום. בסמוך ליער היה בית הנוער המיתולוגי במגדל העמק, שם בהדרכתו המסורה של ניסן קרניאל ז"ל, נפתחו עיני הנערים לעולם התרבות והתיאטרון. קרניאל אף לקח אותם להצגות ולטיולים רבים ברחבי הארץ וכך הכירו את הארץ לאורכה ולרוחבה. כל אלה הרחיבו את עולמם הפנימי של הנערים והנערות, ועל כך מוקירה לו עדנה תודה עד היום.

היתה פה אווירה של אחדות בין אנשים מכל הגלויות

עדנה עידן

 
Gold logo.png