"גדלתי במשפחה של מחנכים"

לכנות את אפרת "אשת חינוך" יהיה תיאור צנוע למדי בהתחשב בדמותה ובדורות הרבים של התלמידים אשר עברו תחת כנפיה. אפרת, ילידת 1942, גדלה והתחנכה בחדרה עד לשירותה הצבאי. את תקופת הילדות היא מתארת כמלאה בפעילויות בחוץ ובחברה טובה. "היה לי בית נפלא", היא מציינת. כילדה ונערה למדה אפרת בבתי חינוך שונים והייתה שנים רבות בתנועת נוער. אביה, היא מספרת בצניעות, ייסד את בית החינוך בחדרה בשנות ה־30 ואימה הייתה מורה, כך שהזיקה לתחום החינוך מתחילה ממש משורשיה. "גדלתי במשפחה של מחנכים. תקופת הילדות והנעורים זכורה לי בעיקר כזמן של חיבור גדול לטבע ולאנשים. הייתי מאזינה לרדיו באופן קבוע, וכספורטאית עסקתי במחול ונהניתי מכך. מעולם לא היה לי משעמם".
אחרי כיתה י"ב המשיכה את הלימודים בסמינר בית הכרם דאז. אביה גדל בירושלים ולמד בבית הכרם כך שעבורה היה מדובר בהמשך המסורת. בסמינר למדה כשנתיים ולאחר מכן התגייסה לצבא, שם המשיכה בתחום החינוך כמורה במקומות שונים. לאחר השחרור הגיעה לעבוד בקייטנה בחיפה, אותה ריכז באותה התקופה ניסן ז"ל, שלימים יהפוך לבעלה. אפרת וניסן נישאו ב"בית הנוער" במגדל העמק באוגוסט 1965 וחודש לאחר מכן כבר החלה ללמד בבית הספר היסודי "שלום עליכם". "הגענו למגדל העמק בעקבות האהבה", היא מספרת. ניסן היה מתל אביב ועסק בתחום החינוך הבלתי פורמלי והעיתונאות, עבד תקופה ארוכה עם ראשי מועצה, וגם הקים את המתנ"ס הראשון במגדל העמק, יחד עם מספר בתי נוער נוספים בעיר. אפרת עבדה בבית הספר "רוגוזין", בו הייתה מחנכת ומורה למקצועות גיאוגרפיה ותנ"ך, ותוך כדי העבודה התנדבה בהכנת נוער שנשר מבית הספר לבגרויות בתנ"ך. בין השנים 1978–1981 הייתה שליחה בארה"ב בקהילה בסנט לואיס מיזורי של הסוכנות, וריכזה את תנועת הנוער "יהודה הצעיר" של הדסה באזור. בשנות ה־90 הייתה חברה שנים רבות ב"נאמני היער" שדאגו לטפח ולשמר את יער בלפור. כל שנה הייתה מדריכה בהתנדבות קבוצות של הגיל השלישי ביער. אין כמעט דבר שלא הייתה מעורבת בו – נוסף לאלו שימשה גם כחברת הנהלה בסניף ויצו המקומי וריכזה בהתנדבות פעילויות של "עוצמה צעירה".
כששאלתי את אפרת אודות ילדיה ונכדיה ענתה לי, "אני מרובת ילדים ונכדים". התרגשתי במיוחד כאשר סיפרה לי על קשר מיוחד שנרקם בינה לבין נער צעיר שהגיע לפני שנים רבות לקומונה במגדל העמק, והפך עבורה לבן נוסף.
כיום לומדת אפרת במכללת עמק יזרעאל במסגרת מכללת הוותיקים, ובעיקר נהנית מלבלות בחיק המשפחה. "מגדל העמק מאוד חשובה לי. אני אוהבת את הקהילתיות ואת נוף המקום – הנוף הטבעי והנוף האנושי. יש כאן אנשים נפלאים ואכפתיים". לנוער היא מוסרת שקודם כל – צריך לאהוב. לאהוב בני אדם, אנשים, ולראות את הטוב גם בתקופות הקשות. "עלינו לראות את ה'אנחנו' ולא רק את ה'אני'. ככל שאתה תורם כך אתה יותר נתרם".
אפרת, שידעה כבר מגיל צעיר שהיא רוצה להיות מורה ולעסוק בחינוך, הצליחה ללא ספק להגשים זאת. בשיחה עמה אהבתי את הפשטות באופן בו שיתפה אותי בסיפוריה, ואת הצניעות והערכים מבית איתם הגיעה לכל מקום בחייה. אצל אפרת, חינוך זה הרבה מעבר למשלח יד או מקצוע – זה ייעוד.