עשיתי היסטוריה כשהקמתי בבי"ס 'כדורי' את מקצוע החינוך הגופני

"אני מכין כל מיני ליקרים. כשתגיעי תבחרי, ואז אספר לך על עצמי", כך הבטיח לי אהרון בונה בשיחתנו הראשונה. כשהגעתי הציג לפני מבחר ליקרים תוצרת בית, הכול מפרי גינתו וצמחי תבלין שהוא מגדל: שזיפים, שסק, נענע ולימון. החיבור שלו לטבע הורגש מהלגימה הראשונה בליקר הנענע המיוחד שבחרתי, ולשיחה עצמה התיישבנו בגינת ביתו המטופחת.
אהרון נולד בשנת 1936 בבית החולים 'עפולה' , שכיום מכונה 'העמק'. הוא גדל והתחנך בקיבוץ יגור, ואל כפר תבור הגיע עם משפחתו לפני 44 שנים בעקבות עבודתו בבית הספר החקלאי 'כדורי'. הצעת העבודה הגיעה מהמפקח על החינוך הגופני בווינגייט, שלדבריו הציע לו לעשות היסטוריה, ולהקים ב'כדורי' את מקצוע החינוך הגופני. "הגעתי למקום בו לא היו מגרש או אולם ספורט. את הריצה ערכנו בכביש או בשדות כשאני מוביל את התלמידים. אתלטיקה והתעמלות עשינו במגרש מאולתר", הוא נזכר. לאחר שנה, הוא פיצל את הבנות מהבנים, והפך למאמן הבנים בעוד לבנות הביא מורה נוספת. הוא הכשיר ושיפץ מרתף, שבעבר שימש מגורים לתלמידי הפנימיה, והסב אותו לחדר התעמלות. בעזרת תלמידיו הכשיר שטח עבור אצטדיון והפך את בגדי ונעלי הספורט כלבוש חובה לשעורי הספורט.
תלמידיו השתתפו בזכותו בריצת הקפת התבור: "לא יכול להיות שיש מרוץ הקפת התבור ותלמידי 'כדורי' לא משתתפים", טען. "הודעתי לכל תלמידי י"ב שמי שרוצה לקבל ציון גמר מעולה בחינוך גופני, ירוץ את הקפת התבור המלאה יחד איתי, וכל השאר ירוצו את המסלול המקוצר". בזכותו, במשך 9 שנים, בית הספר "כדורי" קיבל את הפרס על קבוצה רבת משתתפים.
במקביל לעבודתו ב'כדורי', אהרון ריכז את ענף השחייה במועצה מקומית גלבוע. לאחר שקידם את מקצוע החינוך הגופני ב'כדורי', פנה להקדיש את זמנו ללמד בבית הספר בעין חרוד ולהמשיך לאמן את ענף השחייה ב'גלבוע' למשל 16 שנים נוספות. "שניים מתלמידיי ייצגו את ישראל באולימפיאדת מונטריאול", הוא מתגאה.
בגיל 70 קיבל אהרון פרס מאיגוד השחייה על תרומתו לקידום השחייה בארץ, ובגיל 83 קיבל פרס מפעל חיים ממרכז "הפועל". הספורט הפך לדרך חייו בכל מובן, וגם בכפר תבור הקים חוגי ספורט לחיילים שמגיעים הביתה בסופי שבוע, חוגי ספורט למבוגרים וחוג כדורסל. הוא יזם את אליפות כדורסל השכונות וכדורעף שכונות ולימד שחיה את ילדי כפר תבור העולים לכתה א'. הוא עודנו שומר מכתבי תודה מתלמידיו, ומתרגש מהכתוב בהם, למרות חלוף השנים וחזותו הקשוחה. ניכר כי ההוראה היא בנפשו.
בחרתי לצלם את אהרון לבוש באימונית של הפועל על רקע הבניין ההיסטורי בבית הספר החקלאי "כדורי", בזכותו הגיע לכפר תבור, ובכך לסגור מעגל של סיפור חיים. אף כי כיום אהרון הוא כבר סבא לנכדים, הוא נותר עם רוח נעורים ועוסק בפעילות ספורטיבית יום יומית לצד תחביבים כמו נגרות, כתיבת שירה, מכין יינות וליקרים מגוונים ביקב שבנה בעצמו וריבות מפרי גינתו.