החיים הם פסיפס

החיים הם פסיפס אחד גדול וצבעוני, כך הבנתי כשפגשתי את משה רבונה. בגיל הזהב הוא גילה את הכישרון שלו ביצירת אומנות הפסיפס, ומאז מקדיש את חייו להרכיב חלקים בשלמות. גם בחיי היום יום שלו הוא לא משאיר שום חתיכה חסרה ומשלים את הכול לכדי יצירת אומנות.

משה רבונה נולד באסטנבול שבטורקיה באפריל 1936, הבכור מבין חמישה ילדים. במרץ 1948 ועלה לישראל ומאז 1949 הוא גר עם המשפחה שלו בגבע כרמל שם בנה את ביתו. תחילה עבד במטע הבננות. "הבננות הן משפחה אחת גדולה, כל העצים קשורים זה בזה. יש את האמא, הילדים, סבתא, דודה אחיינים ובדיוק כמו אצל בני אדם - האמא הופכת לסבתא והילדים לאימהות וכך המעגל ממשיך". חייו נקשרו במקום, והוא מספר כי עבורו "קיבוץ גבע כרמל מייצג את חיי ואת עתידי. לעולם לא אוכל לעזוב את המקום".

הוא יצא לפנסיה בשנת 2007 כשאשתו חלתה והיה לצידה עד שנפטרה בשנת 2013. מזה חמש שנים שהוא יוצר בפסיפס על בסיסים שמציירת בתו. "כל יצירה היא כמו אחת מילדיי, ואני לא יכול להיפרד ממנה", הוא מספר. ואכן ביתו נראה כמו גלריית אומנות– מלא ביצירות ייחודיות, שולחנות וכסאות, כולם עטופים באבני פסיפס מרהיבים. כיום הוא מתנדב במועדון מיר"ב ומלמד בעצמו את אומנות הפסיפס.

יש לו שלושה בנים ושלוש בנות, שישה עשר נכדים ואפילו נינה אחת. "מה שחשוב לי בחיים זה לאחד את המשפחה", כך לחש לי בזמן שהוא סיתת את האבן שיש לו ביד בזריזות ודיוק מרהיב כדי להשלים את היצירה והמשיך "אף פעם לא אהבתי לריב ולא משנה מה הסיבה". ממילותיו הבנתי שהוא אמן של פסיפס החיים. מסתת, מסדר, מעגל ובונה יצירה אחת גדולה שבה כל החלקים מסתדרים במקומם, ויחד יוצרים יצירת אומנות שהיא החיים עצמם.