״אני מהילדים הראשונים של בית חנניה"

״אני מהילדים הראשונים של בית חנניה״, אומרת דבורה זיבנברג. בביתה הסמוך לאמת המים הרומית והמקושט בחפצים ייחודיים מטיוליה ברחבי העולם, היא מספרת כיצד הוקם המושב שבו גדלה: ״מייסדי בית חנניה היו ניצולי שואה, אנחנו הילדים גדלנו בלי מושג של סבא וסבתא. הוריי עברו את המלחמה במחנה כפיה ברוסיה במפעל להתכת ברזל. אחרי המלחמה הגיעו למחנה עולים באיטליה, שם נולדתי אני בשנת 1946. כשעלינו ארצה בעליה בלתי לגאלית, בחופי ישראל חיכו לנו האנגלים. נשלחנו לקפריסין, שם שהינו שבעה חודשים במחנה מעפילים, בתנאים קשים. לבסוף עלינו לארץ ב־1948״.

״סבתי דבורה נרצחה על ידי הנאצים עם שני ילדיה, אחים של אבי. במחנה המעצר בקפריסין אבא התחבר עם אדם שהיה אמן חריטה באבנים, והוא ביקש ממנו שיסתת מצבה לבני משפחתו שנספו״. את המצבה שומרת דבורה, הקרויה על שם סבתה, עד היום הזה. היא מסמלת עבורה את החיים שבנו כאן הוריה בעבודה קשה.

״אבי היה חשמלאי של מפעל אבן וסיד בבנימינה, ואימי החזיקה את המשק. היא היתה קמה בבוקר לחלוב פרות, ונוסעת לשדה לקצור את הירק. בתור ילדות עזרנו אני ואחותי במשק בעבודות שונות״. דבורה למדה בתיכון בבנימינה ואז עברה ללימודי שרטוט ואדריכלות באורט נתניה. היא התגייסה לצבא ושירתה במודיעין, ״הייתי שושואיסטית״, היא אומרת. כשהשתחררה התגייסה למשטרה, למחלקת הקשר והאלקטרוניקה. אחרי 30 שנה של שירות במשטרה המשיכה להתנדב עוד 10 שנים במשטרת התנועה הארצית.

בהיותה שוטרת בתפקיד שנחשב אז לגברי, הבדלי השכר בין גברים לנשים הטרידו את מנוחתה. דבורה פעלה למען שוויון מגדרי בשכר, ובעקבות המחאה שהובילה, מתחילת שנות ה־70 נשים וגברים שמילאו את אותו תפקיד במשטרה קיבלו משכורות שוות. בשנת 1980 חזרה לבית חנניה כדי להתקרב להוריה. ״חזרתי הביתה, וככה גם קיבלו אותי כולם״. דבורה השתלבה מיד בוועדות השונות, בין השאר כיהנה מספר פעמים כחברת הוועד החקלאי, ובמשך שתי קדנצות כיהנה כחברת מליאה במועצה. בנוסף הצטרפה למועצת נשים של חוף הכרמל מעט אחרי שהוקמה, וכיום היא מתנדבת בתוכנית למניעת הטרדות מיניות שמופעלת ומובלת על ידי מועצת הנשים.

את בעלה צביקה הכירה בבית חנניה כשהיתה בת 12. ״גדלנו יחד, התבגרנו יחד. התחתנו כשהיינו בני 24 פה בבית חנניה״. לשניים שלוש בנות וחמישה נכדים. ״למזלי אני גרה לצד אחותי, אימי שהגיעה לגיל 96 היתה גרה בשכנות אלינו עד שנפטרה לאחרונה. ביתי נמצא ליד אמת המים, וזו פינת האלוהים הקטנה שלי, אני מאושרת ממה שיש לי כאן. אני מאחלת לכל תושבי חוף הכרמל שלא יקחו כמובן מאליו את החברה הנפלאה שזכינו לה״, היא מסכמת. דבורה היא דוגמא לאישה שהעשייה זורמת בעורקיה, שבמרץ ובאומץ פילסה את דרכה ומוכיחה שלהיות אישה בעולם של גברים זה כוח.