תמונה מהחיים

השנה היא 1951. במושב החדש "גבע כרמל" המייסדים וילדיהם מחליפים בגדיהם מבגדי עבודה ללבוש חגיגי ועורכים הכנות אחרונות לקראת הטקס. נשים מסרקות את שיערן, גברים מיישרים את חולצתם, וילדים מתרוצצים הלוך ושוב בין השבילים. בזה אחר זה מתאספים חברי המושב ומשפחותיהם ברחבה המרכזית ומתרגשים לבואו של האורח המיוחד. שרה בת ה־11 נבחרה לקבל את פני האורח החשוב לקראת גזירת הסרט בטקס הנחת אבן הפינה. כשהיא רואה אותו, איש קטן קומה בעל רעמות שיער לבנות בצידי הראש, דוד בן גוריון, היא יודעת שיהיה זה יום שתזכור לתמיד.

שרה מזרחי לבית שמעוני נולדה בשנת 1940 בתוניסיה, בעיר גאפסה שהיתה תחת שלטון צרפתי. היא והוריה, אברהם ומרים שמעוני, שרדו את השואה ולאחר המלחמה עזר אביה למשפחתו המורחבת לעלות ארצה בכך שהעביר את הפספורטים שלהם בכל פעם לבן משפחה אחר. ״כך הוא עשה במשך שנה עד שהחליט שהגיע הזמן שלנו לעלות״. בינואר 1949 עלו ארצה והתגוררו מספר חודשים בבית עולים בנתניה. בחודש אוגוסט, שמונה חודשים לאחר שעלו לישראל, עלו על הקרקע בגבע כרמל.

בגיל 12 התקבלה ללימודים בכפר הנוער בן שמן, שם למדה ועבדה בחקלאות. ״באחד הימים מנהל הכפר ביקש שנייסד עיתון כיתה ונבחר לו שם" היא מספרת, "אני הצעתי את השם נעורים, וכך קראו לעיתון. כשנודע לי שכפר הנוער ׳נעורים׳, שאליו העבירו ילדים שפונו מבן שמן במלחמת השחרור, נקרא כך – הרגשתי שיש לי חלק בדבר, הרגשתי גאווה״.

המפגש עם ראש הממשלה של המדינה החדשה השפיע עליה עמוקות והצית את התשוקה שלה לעשייה חברתית ופוליטית למענה הקדישה חלק ניכר מחייה. כנערה הצטרפה לפעילות בתנועת ״הנוער העובד והלומד" והתחנכה על ברכיה של מורשת מפלגת העבודה. בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים נאבקה שרה יחד עם קבוצה של נשים למען זכות בחירה והיבחרות לנשים לוועד המושב. ״התפיסה שהיתה נהוגה אז היא שמקומה של האישה צריך להיות בבית. הן עבדו במשקים ובחקלאות, כל אחת במשק המשפחתי שלה, אבל בענייני המושב הכלליים לא היתה להם זכות נגיעה״. קבוצת הנשים התאגדה והצליחה לגייס רוב לטובת שינוי ההחלטה הארכאית הזו, וכך קרה שבשנת 1978 ניתנה בגבע כרמל הזכות לנשים לבחור ולהיבחר לוועד המושב.

המאבק שהיתה שותפה לו היה לתפנית בהיסטוריה של המושב, וגם בחייה האישיים. בשנת 1980 למדה כלכלה וניהול עסקים במדרשת רופין, וב־1982 היתה שרה האישה הראשונה שנבחרה לחברות בוועד הכפר. משם נפתחו בפניה הדלתות לחברות במועצת תנועת המושבים, בנעמת, ובהמשך במרכז מפלגת העבודה.

מזה 20 שנה היא מתנדבת בוועדה של בוררות עליונה משפטית של קופ״ח כללית כנציגת ציבור. ״אני יוצאת משם עם סיפוק גדול. לדעת לתת זה הדבר הכי חשוב, זה החינוך שקיבלתי מהוריי, שאותו אני מעבירה לנכדיי, ושמלווה אותי תמיד״. שרה נשואה מזה 63 שנים לבעלה ניסים מזרחי, גם הוא בן למייסדי גבע כרמל. הם גדלו במושב, ונשארו בו עד עצם היום הזה. לשניים בת ושני נכדים. לדור הצעיר חשוב לה לומר: אני רוצה שהם יהיו שותפים באזור וידעו מה קורה, ושילמדו גם לתת כי זה העתיד של המדינה שלנו, ושל חוף הכרמל שלנו, שהוא אחד האזורים היפים ביותר בארץ״.