ראשון הבנים שנולדו בבית אורן

קורות חייו של זאב שזורים בתולדות המדינה וקיבוץ בית אורן. זיכרונותיו ופעילותו שזורים במלחמות ישראל, באירועים, משברים, אבני הדרך ובניית הקיבוץ והארץ.

זאב שבתי נולד בשנת 1941, ראשון בני בית אורן, בנקודת ההתיישבות על הר הכרמל, מאחרוני הישובים שהוקמו בפרויקט חומה ומגדל. כמעט 80 שנה אחרי, הוא יושב בבית האבן הראשון שנבנה בבית אורן, המאפיה הישנה, אותה שיפץ ואליה העביר את ארכיון הקיבוץ, אותו הוא מנהל בשנים האחרונות. הוא אוחז בידו מחברת ישנה, ובה פרוטוקול אסיפת הקיבוץ בה דנים החברים הצעירים דה אז, בהריון לא צפוי אליו נכנסה אחת מחברות היישוב. הריון איתו התמודדה קבוצת החלוצים טרם עלייתם לנקודת ההתיישבות.

ילדותו עברה בקיבוץ שזה אך הוקם, טרם קום המדינה. את שחרור המעפילים שנעצרו במחנה עתלית הוא זוכר כתמונה בה הקיבוץ מלא באוטובוסים, מכוניות ואנשים רבים. הוא מספר על השבת השחורה בה יצאו חברי הקיבוץ להתעמת עם חיילים בריטים שהטילו מצור על הקיבוץ וגם על טיולים רבים שעשו הוא וחבריו בסביבת בית אורן עם חיבור עמוק לטבע ולנוף הכרמל. לאחר שנת שירות כמדריך, קומונר במחנות העולים הוא מתגייס לצנחנים ומשרת כחייל, מפקד וקצין ביחידה. בבוחן מסלול המכשולים הוא קובע שיא אשר נשמר מבלי שישבר לאורך חמש שנים. "הרעיון היה אז שבתור בן קיבוץ, את מה שאני יכול לתת לצבא, אני אתן. ואם אני יכול להיות קצין, אהיה", הוא מספר.

במשך שנים רבות ממלא זאב תפקידי ניהול בענפי הקיבוץ השונים: הוא בונה את הלולים המבוקרים הראשונים בקיבוץ, מרכז המשק של הקיבוץ ומנהל שיווק במפעל שהוקם בתחילת שנות השמונים. זאב מספר על אהבתו הרבה לטיולים בכרמל עוד מילדותו ולאחר מכן כמדריך בקיבוץ, בתנועה, כמפקד בצבא ולאחריו. כך נוצרה בו היכרות מעמיקה עם הנוף וההיסטוריה של ארץ ישראל. "התנ"ך, הוא מעין ספר גיאוגרפיה של הארץ", הוא מספר. "בגיל 70 יצאתי לבדי וטיילתי את שביל ישראל מדרום ועד צפון".

לאחר שבנו מזמין אותו להשתתף בטריאתלון, זאב מתחיל להשתתף בתחרויות רבות בארץ ובתחרויות שחיה בארץ ובעולם. על המדפים בבית מונחים גביעים ומדליות רבות מאליפויות בארץ ובעולם. בשנים האחרונות לקח על עצמו זאב את ניהול ופיתוח בית העלמין של הקיבוץ. דאג לשיפוץ מקיף לאחר השריפה הגדולה ב-2010, בנה מתקנים לשירות הציבור ואף שתל שדרת אורנים חדשים בדרך אל המקום. על חייו ובחירותיו לאורך 62 שנות חברותו בקיבוץ הוא מספר: "על אף השינוי הגדול שהתחולל בתנועה הקיבוצית, אני מאמין שדרך הקיבוץ הקלאסי נותנת לאדם הבודד את הפתרון המיטבי למצוקותיו בחברה, את הביטחון המרבי ואת הסיכוי הטוב ביותר לממש את צרכיו ואת יכולותיו מבלי לפגוע בזולתו".