על כדורגל, רדיו והגששים

מאז ומתמיד מי שפגש את יורם ארבל לא יכול היה לשכוח אותו. בגיל 16 ארבל הופיע בתחרות זמרים חובבים ובזכות שיר שהקליט ושודר ברדיו קיבל הזמנה ממחלקת הבידור של כל ישראל להשתתף בתוכנית המיתולוגית 'תיבת נוח'. "בתום ההופעה ניגש אלי עוזר קצין חינוך נח"ל והציע שאקדים את הגיוס ואבחן ללהקת הנח"ל בלי לגמור את התיכון. יוסי בנאי בחן אותי ללהקה הצבאית והתקבלתי בגיל 17 וחודש יחד עם פולי, חנן גולדבלט וגברי בנאי כשיהורם גאון מפקד הלהקה. שרתי יפה אבל הפורמט של אותה תקופה היה שילוב של מערכונים ושירה ואני לא הייתי בחור מצחיק. לא קיבלתי תפקידים במערכונים ואחרי קצת יותר משנה ביקשתי לעזוב". את הלהקה אמנם עזב, אך המוסיקה נשארה בליבו ולימים אף הוציא אלבום שירים. במקביל המשיך את פעילותו הספורטיבית כשחקן בנבחרת ישראל בהטלת כידון ונשלח לייצג את המדינה בתחרויות בקפריסין. "קניתי לי בנסיעה שני מציתי רונסון, שקית פיסטוק חלבי ומגהץ אדים לאמא. אחד המציתים שימש אותי לעסקת חליפין לשיעורי נהיגה אצל חבר של אבא שהיה מורה. בזכות המצית איפשרו לי בצה"ל לעזוב את הלהקה ולהפוך לנהג תול"ר, נהג קומנדקרים ועוד". אף כי גלי צה"ל פיספסו את ארבל שניסה להתקבל לתחנה המיתולוגית, אך אל הרדיו הגיע בדרך אחרת. "בזכות מודעה בעיתון התקבלתי כקריין לתחנת 'קול-ישראל' עוד בטרם השתחררתי מהצבא, ומשה חובב, גדול קרייני ישראל שימש לי כמנטור".

ארבל, יליד 1942, גדל ברחוב שטמפפר בפתח תקוה, בסמיכות לתחנת חיל המוצב הבריטי, שם הייתה לו תצפית ייחודית על ההיסטוריה, "אני זוכר את שיירות הצנחנים הבריטים ושיירות הגמלים של הערבים חוצות את הרחוב הראשי לכיוון הגדה". אביו שירת כשוטר במשטרה הבריטית לפני שעבר לשרת ב'הגנה'. "אני זוכר את עצמי זוחל מתחת לספה בביתנו, ושולף בגאווה רבה את תת-מקלע הסטן שאבי החביא שם כחלק משירותו ב'הגנה'. בהמשך עברנו לשכונה החדשה נווה עוז, שהוקמה בלב הפרדסים של פתח תקוה. גרנו בטבע בין הפרדסים, במלחמות בין השכונה 'שלמטה' והשכונה 'שלמעלה'. זו הייתה ילדות מאושרת אבל אני זוכר גם את ההפצצה על תל אביב במלחמת השחרור ב-1948 כשאנחנו מחופרים בשוחה קטנה בפרדס, אשר שימשה אותנו למקלט", הוא מספר.

אסון שפקד את המשפחה עם מותה של אחותו הבכורה של יורם, אראלה והיא רק בת 12, שינה את חייו לתמיד. "השכונה אספה כסף כדי שאבי יטוס עם אחותי לניתוח בארצות הברית. לא ראיתי אותה יותר. היא נפטרה מסיבוך לאחר הניתוח ונקברה בבוסטון. אבא חזר לארץ לאחר שנה, ואני הייתי כבר בן 8", הוא מספר בעצב. "אבא כבר לא היה אותו אדם. הוא נפטר בגיל 50 משברון לב ועל אווירת הנכאים בבית התגברתי במרד נעורים מוקדם מהצפוי שהתבטא בהיעדרות מהלימודים לטובת מגרש הכדורגל. לא השקעתי בלימודים חצי לירה, אבל היה לי זיכרון טוב וחוש חזק מאד למילה. בכיתה י"א היו לי 92 ימי היעדרות וציון סמלי במבחן בכימיה רק בזכות הכתב היפה שלי. הייתי בורח לטיילת תל אביב – שם שיחקתי כדורגל-ידיים, נחשפתי לשירה של אלביס פרסלי וניגנתי בגיטרה. בזכות הכסף שהרווחתי במשחקים מימנתי את הנסיעות חזרה הביתה".

רובנו מכירים את הקריירה הענפה של יורם ארבל בעולם התקשורת כמי שדיווח לכולנו על פרוץ מלחמת ששת הימים ועל רצח רבין, וששידר את רוב משחקי הספורט בתקופת הילדות והנעורים שלי. ארבל הפך לאחד מהאייקונים הגדולים של הרדיו והטלוויזיה בישראל. חיוך היה דבוק על פני לאורך שיחתנו בביתו בקיסריה, שגילתה לי כי הוא אף הרבה יותר ממה שהכרנו דרך המסך. איש רב כישרונות ולמרות מה שחשב בתקופת שירותו הצבאי – מלא הומור.