מסע ארצה, התיישבות, פעילות ועשייה

"שבעה ימים היטלטלנו במרחבים עצומים של ים עד שבמוצאי שבת, ראינו מרחוק את אסופת האורות המהבהבים שעל רכס הרי הכרמל. בעודנו צופים בעיניים פעורות במחזה היפה, שהמחיש לנו עד כמה אנחנו קרובים לייעדנו, התרגשות גדולה אחזה בכולם ואיחדה אותנו כגוף אחד", כך כתב יצחק בן הרוש בספר שכתב בשם "סיפור על אהבת האדם, נחישות, התמדה ואמונה בדרך".
יצחק בן הרוש, יליד 1936, נולד במקנס שמרוקו. בשנת 1947 התעוררה בו השאיפה לברוח ממרוקו ולהגיע לארץ. "בהיותי נער בן 11 פניתי ללא ידיעת הוריי למשרד הפנים על מנת להשיג דרכון והודעתי להוריי שאני רוצה ללמוד בצרפת. באותו זמן אחי הגדול יוסף, שהיה פעיל ציוני ארגן קבוצת נערים, ביניהם ג'ו עמר, ללמוד ב"אורט קזבלנקה" ואני הלכתי בעקבותיו. לאחר חצי שנה של שהייה בקזבלנקה, הורי הזעיקו אותי לחזור דחוף למקנס, עיר הולדתי וזאת מכיוון שאברהם אחי קיבל אישור ללימודים באמריקה. יצאנו כל המשפחה ללוות אותו במסע שעבר באלג'יר. עם הגעתנו לאלג'יר נפתחה אפשרות בפנינו לעלות על ספינה לצרפת ומשם לישראל וכך היה", הוא נזכר.
בפברואר 1929 הגיעו תחילה למחנה העולים בנתניה, ולאחר כחצי שנה התארגנו כקבוצה להתיישבות במושב בצפון עתלית. לימים המושב נקרא מגדים במועצה האזורית חוף הכרמל. "במושב גרנו באוהלים ולאחר שנתיים התחלנו ביישוב הקרקע. חלק מהנערים עבדו בבנייה והיתר בחקלאות", הוא מספר.
רוב חייו עסק בפעילות ציבורית. תחילה, כאחראי מועדון הנוער במושב מגדים ולאחר שהכירו בכישוריו קודם לתפקיד מזכיר היישוב. במקביל נציג הסוכנות היהודית התרשם מעשייתו ובחר בו למדריך במושב צרופה. "מר סרדינס שמילא תפקידים בכירים כמו סגן יו"ר הכנסת, פנה אליי לכהן כמנהל מפעל "כתר". ושם עבדתי עד למכירת המפעל. לאחר המכירה מונתי לנציג האזור בתנועת המושבים, ולאחר 13 שנים בתפקיד זה התבקשתי לחזור לפעילותי באזור ונבחרתי לכהן כסגן ראש המועצה האזורית חוף כרמל".
בתום 13 שנות עשייה פרש לגמלאות. "כיום אני עובד במשק ונהנה מאד מעבודת האדמה, וממשפחתי המפוארת שהקמתי עם אשתי רחל ז"ל. אני מודה על כל מה שזכיתי לקדם ולחוות".