זיכרונות של מנהיג

אריה שמחוני (וייסר) נולד בירושלים בינואר 1934, כבן בכור ויחיד להוריו. ״אימי היתה מבקרת כרטיסים על קו הנסיעות בין ירושלים וחברון, ובהמשך קיבלה על עצמה להיות הלולנית של קיבוץ רמת רחל והמשפחה עברה לגור בקיבוץ. אבי היה טפסן ועבד בסולל בונה בהקמת תחנות המשטרה הבריטיות. בילדותי ביקרתי איתו במקומות העבודה, ברמאללה, בלטרון ובבית לחם״.
כשהגיע לכיתה ח׳ נשלח ללמוד בקיבוץ גבעת ברנר. בזמן מלחמת השחרור נשרף קיבוץ רמת רחל עד היסוד, והקשר עם הוריו נותק למשך שנה שלמה. "כל מה שידענו הגיע מהעיתונות ומהרדיו הבודד שהיה בחדר הקריאה של הקיבוץ". אחרי המלחמה רמת רחל ההרוסה התפלגה – ותיקי גדוד העבודה נשארו במקום לשקם את הקיבוץ, ואילו החלוצים שבחברים וביניהם הוריו של אריה פנו ליישב אדמות חדשות. בהפוגה השנייה של מלחמת השחרור הוצע להם ליישב את קרקעות חוף הכרמל. כדיור זמני קיבלו את מחנה המעפילים שבעתלית, שבדיוק התפנה מעולים.
כשהתגייס לצבא התעקש שמחוני להגיע לתפקיד פיקודי, ואט אט עלה בסולם הדרגות. ״במסדר הסיום כחניך מצטיין העניק לי את הסיכה שר הבטחון דאז משה דיין. כששאל אותי ׳מה אתה הולך לעשות מחר?׳ עניתי שאני הולך לסחוב אשכולות בננות. תגובתו לא איחרה לבוא ולמחרת הוציא דיין הנחיה שלפיה כל קצין חייב לשרת בצבא שנה נוספת״. אריה נלחם במערכות ישראל, היה מ"מ בגדוד 11 במבצע קדש, מ"פ בחטיבה 9 במלחמת ששת הימים, והשתחרר בדרגת סגן אלוף כסמח"ט. הוא תרם רבות לקרבות הבלימה במלחמת יום כיפור כסמג"ד בגדוד הסיור של חטיבת טנקים בצפון הארץ. במהלך שירותו הצבאי פגש את אשתו דבורה לה הוא נשוי מעל 65 שנה. יחד הם גרים בעין כרמל משנת 1956 ולהם שלושה ילדים.
כבר בגיל 23 החל בפעילותו הציבורית כמרכז המשק של עין כרמל. בהמשך שימש כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, ואף יצא לרוסיה לסיוע בהבאת העלייה הרוסית לישראל. "סבל ספרים", הוא קורא לעצמו על כך שהביא ספרים אסורים מישראל וחילק אותם לקהילה היהודית ברוסיה. בשנת 1989 חזר לקיבוץ ונבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית.
כראש מועצה פעל ראשית לאיחוד בתי הספר במועצה – שעד אז היו עצמאיים – ולחיזוק הקשר בין היישובים. משימתו הבאה היתה ליצור חיי קהילה במועצה, וזו השתלבה עם קליטת העלייה האתיופית בשנת 1990. ״החלטתי שהשקפת עולמנו אינה מאפשרת שלא לקלוט עליה. הקמנו מעברה עבור מעל 3,000 מבני העדה. הפרויקט ליכד את המועצה ואפשר עשייה משותפת ותרומה משמעותית לעולים החדשים. להשלמת המשימה הקהילתית הקמנו את מרכז מיר"ב שמשמש כעוגן תרבות ועשייה חברתית במועצה עד היום״. בגיל 70 פרש מתפקיד ראש המועצה ולקח על עצמו את ניהול ההרחבה בעין כרמל. הוא רואה בהבאת הבנים חזרה למושבים והקיבוצים משימה חשובה ביותר לשימור היישובים.
"אדון וייסר" אני שואל אותו, "מתי שינית את שמך לשמחוני?" והוא מחייך ועונה: "נולדתי שמחוני, אבל כשאמא שלי ראתה את התינוק שנולד היא צחקה ואמרה ׳נולד לי וייסינק'ה׳ – וייסר ביידיש זה לבן – ומאז אני וייסר״.