זיכרונות ילדות מהקיבוץ

יעל רפאלי נולדה בשנת 1935. היא גדלה בקיבוץ רמת רחל, שממוקם דרומית לירושלים, על הר קירח וחשוף לרוחות עזות וקרות. מילדותה היא זוכרת את השלג בחורף, כיצד כל הילדים בקיבוץ נהגו לשחק ולבנות אנשי שלג, ולעומתם היא שנשארה בבית כדי להתחמם מול התנור בימי החורף הקשים. היא מתארת את ילדותה כתקופה יפה: "היתה לי ילדות נהדרת. הקיבוץ היה אומנם עני במשאבים, אך לילדים דאגו לכל דבר שרק אפשר. ילדי הקיבוץ חונכו לעבודה מגיל צעיר, היה לנו משק חי מאוד גדול, ומכיתה א' נכנסנו לעבוד במשק חי, להאכיל את הארנבות, הברווזים והעיזים. גולת הכותרת היתה שלושה קופים – מנחם הנדל, גנובה ווייזתא – שזכו לביקורים של אנשי ירושלים".
יעל מרגישה קשורה למקום בו גדלה עד היום, וזוכרת גם את התקופות הקשות. היא מספרת על מלחמת השחרור שפרצה ב־48׳, ועל העימותים עם הכפרים הסובבים, וכיצד נדרשו לפנות את הקיבוץ ביום הכרזת המדינה: "קיבלנו הודעה לפנות את כל הילדים והנשים מרמת רחל. הגיעו מכוניות משוריינות שפינו אותנו לירושלים. נשארנו שם בתנאים קשים מאוד במשך חודשיים, היינו פליטים בעיר נצורה".
בעקבות המלחמה בתים רבים בקיבוץ נהרסו, והחברים לא יכלו לשוב לבתיהם. חברי הקיבוץ, ביניהם אביה של יעל, חיפשו מקום להקים בו את הקיבוץ מחדש וכך הגיעו להקמת עין כרמל בשנת 1950. יעל זוכרת את המעבר לקיבוץ החדש כמהלך קשה ומאתגר, ואת הזמן הרב שנדרש לה כדי להרגיש שייכת למקום.
את בעלה יעקב רפאלי ז״ל הכירה בתקופת שירותה הצבאי. הוא היה טייס, והיא שירתה בבסיס תל נוף כמקפלת מצנחים. השניים נישאו בשנת 1956, ולהם ארבעה ילדים, 12 נכדים ושני נינים. לפני כארבעים שנה נפטר יעקב ממחלת הסרטן, חלק מבני המשפחה הלכו בדרכו – בנם ושניים מנכדיהם משרתים כטייסים בחיל האוויר, בן אחר כנווט, וכעת נוסף גם נכד שלישי לדרכם הצבאית והיום הוא פרח טיס.
יעל הקדישה את חייה לחינוך, היתה מורה בבית הספר היסודי בעין כרמל במשך 15 שנה, ומנהלת בית הספר 20 שנה. זכרונות ילדותם של פליטי רמת רחל הונצחו בספר שמונח על שולחנה, ״ילדות לא נשכחת״. חשוב לה לזכור מנין באה, אך אין ספק שבמקום שאליו הלכה ובו הקימה משפחה, היא מרגישה בבית.