הניצחון של שושנה

מאי 1940, הולנד נכבשת על ידי הכוחות הגרמנים. תוך זמן קצר מוצא צו המורה לעובדי המדינה ההולנדים להצהיר כי הם וקרוביהם 'לא היו שייכים אף פעם לקהילת המאמינים היהודים'. מרבית ההולנדים משתפים פעולה עם המדיניות הנאצית. עם זאת, אלפים בוחרים לסייע ליהודים להסתתר. זו המציאות אליה נולדה שושנה עקריש לבית רבינוביץ׳ בשנת 1943 בעיר אנסחדה בהולנד.

מיום שנולדה ובמשך שנתיים שהתה שושנה עם הוריה במחבוא אצל משפחה נוצרית. כשנגמרה המלחמה חזרו הוריה לביתם, והופתעו לגלות שהבית נשאר שלם ולא נפגע בהפצצות. הם המשיכו לגור שם במשך כשנה בהמתנה לאישור מסבתה הודל מרגליות, אם אביה, אישור שמעיד כי אביה יליד צפת. כאשר התקבל האישור, בשנת 1946 עלו לארץ באופן לגאלי והתמקמו בצפת בקרבת מקום לסבתא, אשר ניהלה בית מלון חרדי בעיר בו התארחו תדיר אדמורים גדולים. "סבתא הודל מרגליות היא צאצאית של הבעל שם טוב שנקראה על שם בתו", מדגישה שושנה בגאווה.

שושנה גרה רוב חייה בצפת. בשנת 1961 שירתה כשנתיים במשטרה הצבאית בחיפה, ולאחר מכן נישאה לדוד ז״ל. בשנת 1965, שלושה שבועות אחרי מות סבתה האהובה, נולד בנם הבכור. לצד הקמת המשפחה והרחבתה, ניהלה גלריה במוזאון של הצייר הידוע יצחק פרנקל במשך שמונה שנים. אחר כך פתחה גלריה פרטית ובה מכרה יצירות אומנות לתיירים הרבים שפקדו את העיר. שושנה היא אישה שמכבדת אומנות, יופי ואסתטיקה, את קירות ביתה מעטרות יצירות אומנות רבות, ביניהן גם ציורים שציירה בעצמה.

ב־2010 החליטו בני הזוג לעזוב את צפת והגיעו לקיסריה. ״קיסריה היא מקום שקט ופסטורלי, ירוק ומטופח״, היא אומרת. לאחר 50 שנות נישואים, בשנת 2014 נפטר דוד בעלה, ואהבתה אליו נוכחת במלוא עוצמתה עד היום כשהיא מדברת על האובדן. על שידת עץ אלון מיוחדת בסלון ביתה, שידה שעמדה בבית הוריה בהולנד ועברה איתם לצפת, מונחים צילומים מפירות נישואיה: שלושה בנים ובת ו־11 נכדים.

״השואה לקחה מאמא שלי כמעט את כל המשפחה שלה. זה השפיע על הבית של ההורים שלי לאחר המלחמה וזה השפיע גם עליי״, היא מדגישה. אותה תינוקת שנולדה למציאות אכזרית שקשה לעכל, היא היום אישה חזקה ופעילה, מוקפת במשפחה אוהבת. את המסר שלה לדור הצעיר היא מסכמת: ״לזכור, להעביר הלאה ולא לשכוח״.