החיוך של ביבה

ביבה אילון, ילידת 1949, למדה והתחנכה בקיבוץ מרחביה. מגיל 15 עבדה ברפת המצליחה של הקיבוץ לצד הלימודים בבית הספר ועד לסיום לימודיה באוניברסיטה. בצבא שירתה כקצינה בנח״ל, ולאחר שחרורה החליטה להגשים את חלום הילדות שלה וללמוד עבודה סוציאלית.

במסגרת מכינה באוניברסיטת חיפה פגשה את עמי אילון, בן קיבוץ מעגן. השניים התאהבו והתחתנו, וכעבור כמה שנים נקרתה בדרכם ההזדמנות לעבור לכרם מהר"ל: עמי, שקיבל פיקוד על שייטת 13 הממוקמת בעתלית, רצה לגור קרוב לבסיס. באותו הזמן, בסוף שנות ה־70 חיפשה הסוכנות היהודית אנשים שיישבו את המקום המבודד בחוף הכרמל, וכך הגיעה משפחת אילון הצעירה למושב.

בשנים הראשונות ביבה היא זו שלקחה על עצמה את העבודה במשק, שכללה עבודה בחממת מלפפונים ובמטע האפרסקים. בהיותה חקלאית עצמאית קיבלה אישור מיוחד להיות מורשית חתימה ולחתום על הוצאות חקלאיות, והיתה מן הנשים הראשונות שהורשו לעשות זאת. בהמשך נרשמה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית ועבדה בשירות למען הילד בתחום האימוץ. היא היתה שותפה עם עובדים סוציאלים נוספים בהקמת יחידות סיוע לבתי משפט למשפחה ולבתי הדין הדתיים. יחידות אלו הביאו לשינוי דרמטי במכלול הסוגיות הקשורות בגירושין ובמשמורת ילדים. במקביל לעבודתה היתה חברת ועד אגודת כרם מהר"ל וכיהנה שתי קדנציות כיו"ר הוועד, שעסק באותן שנים בבנייה ובהרחבה. ההרחבה הביאה לשינוי גדול באורח חייו של המושב, אשר הפך לקהילה גדולה, תוססת ואכפתית. בשנים האחרונות התנדבה ביבה בעבודה עם ילדי פליטים בדרום תל אביב ובחיפה. ההתנדבות והמעורבות בקהילה הן עבורה ערך עליון, ועל כך יעידו שנים רבות של עשייה חברתית.

ביבה, שכל בני משפחתה הקרובים מתגוררים במועצה האזורית חוף הכרמל, רואה במושב ובמועצה האזורית בית. לה ולעמי שלושה בנים, שלוש כלות ותשעה נכדים, וכיום משפחת אילון מגדלת מטעי זיתים ומייצרת שמן זית ומוצריו. במטעי הזיתים, כשברקע חמורים מטיילים ופרות רועות באחו, החיוך של ביבה אוסף אליו את השנים ומבטה גומע את מרחבי המטע כמו גם את הזיכרונות.