הדרך מבבל למעגן מיכאל

זמיר דבורי נולד ב־1940 ליצחק וחביבה דבורה בעמארה בדרום עיראק. משפחת דבורה היתה אמידה ומבוססת מאוד, התגוררה בבית גדול ומרווח, והילדים למדו בבי"ס יהודי. זמיר, או בשמו המקורי סמיר, עלה ארצה עם הוריו ושמונה אחיו ב־1950. הם נשלחו למעברת עמישב ושם נולד להורים ילד עשירי.
למרות השינוי הקיצוני מתנאי החיים בעיראק, ההורים מעולם לא התלוננו ולא קיטרו. המשפחה ברוכת הילדים היתה עסוקה בהישרדות, וב־1951 נשלח סמיר בן העשר לקיבוץ מעגן מיכאל יחד עם עוד 20 ילדים מהמעברה. ״בקיבוץ אימץ אותי זוג צעיר ללא ילדים, צילה ומיכה תלם. המטפלת בקיבוץ אמרה לי: מהיום שמך העברי זמיר. למרות המרחק הפיזי מבני משפחתי שנותרו במעברה, שמרנו על קשרים הדוקים וחמים״.
זמיר התגייס לצבא ב־1959 והדריך בגדנ"ע. בהמשך נשלח לחיל המודיעין וכקצין מודיעין קרבי השתתף בכל המלחמות החל מששת הימים ועד למלחמת שלום הגליל, והשתחרר בדרגת רב סרן. בצבא הכיר את אשתו לעתיד, נחמה (נחצ'ה) מהקיבוץ הדתי שדה אליהו. ב־1963 נישאו, נולדו להם ארבעה ילדים – התאומות חבי ודרי והבנים עודד ואלעד – להם נוספו 11 נכדים.
זמיר התחיל את דרכו בתחום החינוך מגיל צעיר: תחילה בהדרכה בתנועת החטיבה של בני הקיבוצים של הנוער העובד, ובהמשך לאחר לימודי הוראה בסמינר אורנים ובאפעל, חינוך והדרכה בחברת נוער – דור שני ושלישי של יוצאי מעברות שהגיעו להיקלט במעגן מיכאל ללא בני משפחותיהם. כמי שהגיע לקיבוץ לבד כשהיה ילד, זמיר הבין לליבם של הילדים ואהב את העבודה איתם.
ב־1969 גויסה המשפחה לשנת שירות בנווה אור שעל גדות הירדן במטרה לחזק את הקיבוץ הצעיר. השהות שם היתה קשה, היו התקפות בלתי פוסקות מהצד הירדני, והילדים ישנו רוב הזמן במקלטים. לאחר חזרתם מנווה אור המשיך בעבודה החינוכית, בה התמיד במשך שנים רבות עד יציאתו לפנסיה. זמיר ריכז את הלימודים בביה"ס המקומי ועבר לביה"ס האזורי "חוף כרמל" כמחנך ורכז בגרויות. בד בבד גם קיבל על עצמו לטפל בפנימיית "בית איתן" לנערים בסיכון בבת גלים. בליווי אישי של זמיר, הקיבוץ אף קלט לעבודה נערים מהפנימייה.
מפעל חייו החינוכי המשיך גם למסגרות בלתי פורמליות, ובמיוחד בתוכנית התנדבות שיזם למען תושבי אור עקיבא שהיתה בזמנו עיירה קשת יום. זמיר גייס צעירים מאור עקיבא לפעילות חברתית ולהקמת מועדוני נוער, הביא מתנדבים מקיבוצי הסביבה לחונכות פרטנית ורתם מתנדבות מהאולפנה בכפר פינס לעזרה בביה"ס הדתי. בהמשך סידר לבנות האולפנה שירות לאומי באור עקיבא ואף גייס את "גרעין עודד" לפעול בעיירה.
מזה 40 שנה זמיר רוכב על אופני שטח עם קבוצת רוכבים מזכרון יעקב, ובשנים האחרונות אף ליווה נערים מפנימיית רננים מזכרון יעקב ברכיבת אופניים. "אני מכור לרכיבה על האופניים, רוכב מדי בוקר וכך שומר על כושר גופני״. הרכיבה כמו מסמלת את ההתמדה והנחישות שהן מנת חלקו של זמיר ואת העשייה הבלתי פוסקת בשטח שדרכה נגע בלבבותיהם של רבים מתושבי הסביבה וילדיהם, ותרם לקידומם ולרווחתם.